אָמַרְתִּי לְאִמָּא: "עָצוּב לִי!"
"לֵךְ תַּשְׁקֶה אֶת הָעֲצִיצִים," אִמָּא אָמְרָה.
הִשְׁקֵיתִי
וְלֹא עָזַר
הָעֶצֶב לֹא עָבַר.
אָמַרְתִּי לְאַבָּא: "עָצוּב לִי!"
"אָז תָּשִׁיר שִׁירִים," אַבָּא אָמַר.
שַׁרְתִּי
וְלֹא עָזַר
הָעֶצֶב לֹא עָבַר.
אָמַרְתִּי לְסַבָּא: "עָצוּב לִי!"
סַבָּא לִטֵּף לִי אֶת הַצַּוָּאר,
"סַפֵּר מָה קָרָה,
אַל תַּחְסִיר דָּבָר."
וְהָעֶצֶב עָבַר.
מתוך האנתולוגיה "חורפו של אביב – אסופת שירה על הזיקנה", שקיבצה חגית מנדרובסקי. במקור מתוך "הספר הגדול של שלומית" הוצאת עם עובד 1991.
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
