קובץ מקורות העוסקים בסיפור המקראי של דינה , הצעה ללימוד מתוך שילוב בין מקורות מסורתיים למקורות מודרניים.

להורדת קובץ לימוד המוכן לשימוש בתצורת pdf, היכנסו ללינק>>

אזהרת טריגר

Trigger Warning

התוכן שלפניך עשוי להיות קשה לקריאה ומעורר רגשות של עצב וכאב.
אפשר לבחור לדלג ואפשר לבחור לעצור באמצע הקריאה.
מומלץ להקשיב לעצמך בזמן הזה.

יציאת דינה

"וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ"…
וְלֹא בַת יַעֲקֹב? אֶלָּא עַל שֵׁם יְצִיאָתָהּ נִקְרֵאת בַּת לֵאָה, שֶׁאַף הִיא יַצְאָנִית הָיְתָה, שֶׁנֶּאֱמַר "וַתֵּצֶא לֵאָה לִקְרָאתוֹ", וְעָלֶיהָ מָשְׁלוּ הַמָּשָׁל: "כְּאִמָּהּ – כְּבִתָּהּ"…

(רש"י)

לא יצאה אלא להראות עצמה ויפיה, וגָרָם לה החטא, ודבק בה שכם בן חמור.

(מדרש אגדה לבראשית (בובר), פרשת וישלח, סימן א')

הכתוב הזה בא לספר שבחה של דינה שלא קרה לה זה להיותה יצאנית בטבעה, כי היא היתה בת לאה המלומדת לשבת בית, כי רחל היתה רועה את הצאן, ולאה – לא היתה יוצאת החוצה. גם מפאת אביה שהיתה בת יעקב יושב אוהלים, ואם היה אביה צנוע – כל שכן בתו. וזה מורה שלא יצאה לכוונה רעה חלילה. אלא לראות בבנות הארץ לא אמר "באנשי העיר" וגם לא "בבני העיר" אלא "בבנות העיר", ר"ל לראות בבנות העיר – במלבושיהן ותכשיטיהן, יען לא היה בבית יעקב שום נערה בלתהּ, והיא רצתה ללמוד מנערות העיר כדרך הבתולות.

(אברבנאל על התורה)

• האם יש התנהגות שהיא בגדר "יציאה"?
• האם נוכל לקרוא לפירושו של אברנאל "פירוש פמיניסטי"?

שתיקה של דינה

…ויש שאמרו לרצונה היה הדבר. הכתוב אומר "ויקח אותה", ואין קיחה אלא לשון חיתון כמו שנאמר "כי יקח איש אשה", ועוד נאמר "וישכב אותה" – כפשוטו. ועוד נאמר "ויענהָ" מלמד שבא עליה בעונתה, אי נמי (=או גם) מלשון ש"ענה לה" – שהייתה שואלת ושואלת לאחיה והם היו דוחקין בה ולועגין לה, עד שבא שכם וענה לה.

ותנות (דמות דמיונית) הייתה יושבת אצל השכִינָה, ובוכה על העלובות שבבנות ישראל. וכך אמרה: שתקנית הייתה דינה, וקול לא היה לה. וכל כך למה? משום שבני ביתה לא הקשיבו לה ולא הרבו לדבר עמה, כמה שנאמר: "אל תרבה שיחה עם האשה" (אבות, א', ה'). לפיכך יצאה לראות בבנות הארץ.

שתיקתה של דינה – מסוף העולם ועד סופו, וזוהי צעקה שבלב. שתי נשים נאנסו, ושתיקתן מסוף העולם ועד סופו: דינה בת לאה, ותמר אחות אמנון. בתמר הכתוב אומר: "ותלך הלוך וזעקה. ויאמר אליה אבשלום אחיה … אחותי החרישי אחיך הוא אל תשיתי לבך לדבר הזה ותשב תמר ושממה".

(רבקה לוביץ', "סיפור דינה: המקרא, חז"ל ואנחנו", בתוך: אבי שגיא ונחם אילן (עורכים), תרבות יהודית בעין הסערה: ספר היובל ליוסף אחיטוב, הקיבוץ המאוחד תשס"ב, עמ' 742–753)

• מה מהדברים של רבקה לוביץ' מטריד אתכם/ן? מה מעורר הזדהות או הסכמה?
• האם אונס ופגיעות מיניות אינם נושאים שדווקא השתיקה יפה להם? למה חשוב לדבר עליהם בציבוריות שלנו?

ואיך נבדיל?

וְאֵיךְ נַבְדִּיל?
הָאֵשׁ נִצֶּתֶת אֵצֶל כָּל הַזּוּגוֹת
בִּתְחִלַּת דַּרְכָּם
בְּעֵרָה פְּנִימִית מְלַבָּה כַּוָּנוֹת מְשֻׁתָּפוֹת
מִלִּים שֶׁל אַהֲבָה
נַחְשׁוֹלִים שֶׁל עָשָׁן מְעַרְסְלִים
מַגָּע רִאשׁוֹנִי, מְסֻרְבָּל
לְמִידָה הֲדָדִית שֶׁל הַגּוּף
וְרַעֲבוֹנוֹ.

וְאֵיךְ נַבְדִּיל?
בֵּין יַיִן הַמִּשְׁתַּבֵּחַ עִם הַזְּמַן
לְבֵין זֶה שֶׁהוֹפֵךְ בְּאוּשִׁים
לֹא כָּל יַיִן יְשַׂמַּח לֵבָב
וְלֹא כָּל הַלְּבָבוֹת יִשָּׁאֲרוּ שְׁלֵמִים.

יֵשׁ שֶׁיִּשְׂאוּ שִׁבְרֵיהֶם בִּכְבֵדוּת
עוֹרָם הֶעָדִין יְצֻלַּק בְּכִעוּר עָמֹק
וְיֵשׁ שֶׁלָּעַד יֻפְרַע קֶצֶב פְּעִימוֹתֵיהֶם

וְאֵיךְ נַבְדִּיל?

אסנת אלדר

• השיר רומז לקושי להבדיל בין היפה והעדין, ובין המכוער והמגונה. מיהם אלו שצריכים להבדיל?
• מה מקומה של הקהילה בטיפול בפגיעות מיניות? האם חובה להתערב? שמא להפך: אסור להתערב?

• איזו דינה אתם/ן רואים/ות בתמונה הזו?