עד נחיה גם ימי מנוחה

וְכָכָה, פִּתְאוֹם, מִקְּצֵה הָעוֹלָם עַד קָצֵהוּ, פָּרְצָה מִן הַלֵּב אֲנָחָה.
אָדָם שָׁב אֶל אַדְמָתוֹ, שֵׁם אַחֲרוֹן נֶהְגָּה וְהָרְשִׁימָה בָּאָה אֶל סוֹפָהּ.
וּמָה נַעֲשֶׂה עַכְשָׁו, מְשַׁנְּנֵי הַשֵּׁמוֹת, סוֹפְרֵי הַיָּמִים,
נוֹשְׂאוֹת הַשְּׁלָטִים, זוֹעֲקֵי אֲשָׁמוֹת, מְחַשְּׁבֵי הַקִּצִּין,
קוֹשְׁרוֹת הַצְּמִידִים, עוֹנְדֵי הַסִּכּוֹת?
מָה נַעֲשֶׂה מִכָּאן וָהָלְאָה בִּגְרוֹנוֹתֵינוּ הַנִּחָרִים,
בְּבִרְכֵּינוּ הַמְּבַקְּשׁוֹת לִכְשֹׁל, בַּשְּׁרִירִים הַמְּכֻוָּצִים
הַנִּרְפִּים בְּאַחַת וּמִיָּד נִדְרָכִים, בַּנְּשִׁימָה הַלֹּא-
סְדִירָה הַנֶּעְתֶּקֶת פִּתְאוֹם, לֹא יוֹדַעַת אִם
לְהַסְדִּיר עַצְמָהּ אוֹ שֶׁעֲדַיִן?
עִם הַדְּמָעוֹת הַשּׁוֹאֲלוֹת בִּקְצֵה הָעַיִן?
בְּאֵין מְנַחֵם, בְּאֵין סִבָּה לְהִתְנַחֵם,
כְּשֶׁהַשְּׁבָרִים עוֹד שׁוֹאֲלִים אִם יֵשׁ מִי שֶׁיְּאַחֵם,
בִּרְכַּת אֲבֵלִים לִי אֲלֵיכֶם:
שֶׁנֵּדַע עוֹד טַעַם רֶגַע כָּזֶה, בְּשׂוֹרַת תְּפִלָּה נַעֲנֵית,
וְנוֹסִיף וְנִכְתֹּב מִלּוֹתֶיהָ אֵין קֵץ,
עַד נִחְיֶה גַּם יְמֵי מְנוּחָה.