חֶמְדַת הַזְּמַן נָשְׁרָה בִּי,
שַׂעֲרוֹתַי סָמְרוּ,
צְפוּפוֹת וּמְנַגְּנוֹת
אֶת שִׁירַת עִשְׂבֵי הַפֶּרֶא עַל רֹאשִׁי,
מַחְלְפוֹת הָרְגָעִים,
תַּלְתַּלֵּי שְׁתִיקוֹתַי הַמְּדֻמּוֹת,
טֻלְטְלוּ בְּזַעַם כִּסְפִינָה בִּסְעָרָה,
קִצְפָּן קִרְזֵל אֶת תּוֹךְ הַשָּׁחֹר הַמִּתַּמֵּר
בֵּין פְּאוֹת הַלְּחָיַיִם,
וְהַזָּקָן, שֶׁפִּסּוֹת מִמֶּנּוּ כְּבָר הִלְבִּינוּ
כְּשֶׁלֶג הַיַּמִּים הָאַחֲרוֹנִים,
הֵן אוּלַי יֵשׁ בּוֹ מַרְגּוֹעַ,
וּבַתְּחוּשָׁה הַזֹּאת שֶׁגַּם הַגּוּף זוֹכֵר
אֶת שְׁתִיקַת הַנְּעוּרִים
בְּפֶה מָלֵא

מתוך האנתולוגיה "חורפו של אביב – אסופת שירה על הזיקנה", שקיבצה חגית מנדרובסקי.