הַשָּׁעוֹן הַיָּשָׁן הָיָה מְאֻשָּׁר
כְּשֶׁהָיִיתָ קָטָן בְּאֹפֶן מֻשְׁלָם
תִּקְתֵּק מְסֻנְכְרָן לַחֲלוֹמָהּ שֶׁל אֵם
שֶׁבִּקֵּשׁ לְחַבֵּק, לְגוֹנֵן
לְהָאֵט אֶת קֶצֶב לוּחַ הַשָּׁנָה
לָתֵת לְךָ עוֹד טִפָּה שֶׁל זְמַן מִשְׂחָק
לְהִתְגַּלֵּשׁ בַּמַּגְלֵשָׁה, לְטַפֵּס עַל סֻלָּם
לִפְנֵי שֶׁתִּהְיֶה מְשֻׁעְבָּד לְחֻקֵּי עוֹלָם.

הַשָּׁעוֹן הַיָּשָׁן לֹא נָח
אֲפִלּוּ עֲשִׂירִית הַשְּׁנִיָּה
טָס קָדִימָה בַּזְּמַן
לֹא הִבִּיט חֲזָרָה.
אַתָּה כְּבָר מֶטֶר שְׁמוֹנִים,
מְבַקֵּשׁ לִבְלֹעַ אֶת הַחַיִּים
לָקַחַת סִכּוּנִים
מְשֻׁנִּים וּבִלְתִּי מוּבָנִים.
קֶצֶב הַתִּקְתּוּק כְּבָר לֹא מְסֻנְכְרָן
עִם רְצוֹנוֹת הַיַּצְרָן.

עַל הַשִּׁדָּה תְּמוּנָה יְשָׁנָהּ,
וּתְמוּנָה חֲדָשָׁה
הַזְּמַן מְמַהֵר וְהַכֹּל הִשְׁתַּנָּה
מִלְּבַד תִּקְתּוּק הַשָּׁעוֹן הַיָּשָׁן
שֶׁמַּזְכִּיר לְךָ
שֶׁאִם אֵי פַּעַם תֹּאבַד דַּרְכְּךָ
אִמָּא שֶׁלְּךָ תַּעֲצֹר אֶת הָרֶגַע
רַק לְמַעַנְךָ.