הַיּוֹם נִכְתַּב בַּבָּשָׂר: עִצּוּמוֹ שֶׁל גּוּף מְכַפֵּר.
הַשִּׁעְבּוּד הַמַּר לַמִּלִּים, עַד פִּי הָאֲדָמָה.

כְּתֹם הַלַּיְלָה, הָרוּחַ טוֹרֶפֶת אֶת הֶעָבָר
אֶת מָה שֶׁהָיִית וְאָבַד בָּךְ.
זֶה לֹא גּוּפֵךְ שֶׁמִּתְכַּפֵּר וְלֹא בִּלְחִישׁוֹת,
זֶה מַה שֶׁחֲשֵׁכָה וְלֹא מִן הַגּוּפִים,
בְּטֶרֶם לַיְלָה
הִתְמַסְּרוּת לַנְּפִילוֹת בְּטֶרֶם רוּחַ
חוֹתֵם בָּךְ הֶעָתִיד –
דָּבָר אֵינוֹ אוֹבֵד.

הַבֹּקֶר צָר בָּךְ: מִיּוֹם גַּעְגּוּעִים זֶה
וְעַד יוֹם. הָרוּחַ
תְּצַיֵּר אֶת קְמָטַי.
וְשׁוּב אַתְּ נִדּוֹנָה לַקּוֹל, מְמָאֶנֶת
לְהִדָּרֵשׁ בְּמִלִּים
לְמָה שֶׁהַגּוּף הוֹלֵם בָּךְ

מֵעֵבֶר לִגְבוּלוֹת הַהֵרָיוֹן

מתוך הספר בית בחיק הלילה בהוצאת אבן חושן (2013)