וְיֵשׁ שֶׁאָדָם מְיַחֵל לְמוֹתוֹ
וְיֵשׁ שֶׁאוֹהֲבֵי הָאָדָם מְיַחְלִים לְמוֹתוֹ
וְיֵשׁ לֵילוֹת נְטוּלֵי שֵׁנָה
וּדְאָגָה רַבָּה לַחַי. טֶרֶם
הֱיוֹתוֹ מֵת.
וְיֵשׁ שֶׁהַמָּוֶת גּוֹאֵל
וְרַק אֵלָיו אָדָם מִתְפַּלֵּל.
חֹשֶׁךְ מִתְגַּבֵּר… הַלְּלוּ
פַּרְפָּרֵי הַלַּיְלָה. הַלְּלוּ אוֹרוֹת
גַּחְלִילִיּוֹת.
הַלְוַאי וּבַבֹּקֶר הַזֶּה, בַּשָּעָה
הַזֹּאת, יִינַק הַבּוֹרֵא נֶפֶשׁ-אָדָם
כְּיוֹנֵק הַדְּבַשׁ צוּפוֹ
וִיבַשֵּׂר עַל חֹפֶשׁ הַנְּשָׁמָה.

לקריאת ראיון עם חגית זוהרה מנדרובסקי במדור גלוית עיניים, היכנסו ״היה לי חשוב להביא את עולם הזיקנה לקדמת הבמה״>>