פֶּרֶק חָדָשׁ בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַשָּׁנִים שֶׁלָּנוּ.
אַתָּה לוֹמֵד לְדַבֵּר אֶת עַצְמְךָ.
אֲנִי לוֹמֶדֶת לְאִטִּי אֶת אָמָּנוּת הַהַקְשָׁבָה.
כְּשֶׁשֶּׁמֶשׁ שׁוֹטֶפֶת אֶת דִּירָתֵנוּ
גַּם אָנוּ הוֹפְכִים, מִתְלַכְּדִים
לְכַדּוּר בּוֹעֵר.
מֻתָּר לְשַׂחֵק בַּסָּלוֹן
וְכָל הַבָּלָגָן הַזֶּה הוּא סֵדֶר מוֹפְתִי
הַנִּבְנֶה בְּתוֹכִי נִדְבָּךְ עַל גַּבֵּי נִדְבָּךְ.
אֲפִלּוּ אֲנִי קְצָת גְּדֵלָה מִשָּׁנָה לְשָׁנָה.
שֶׁקֶט מִסְתּוֹרִי מְחַלְחֵל בֵּין חַדְרֵי הַלֵּב
לְהַמְצִיא לִי שַׁלְוָה.

מתוך הספר 'עם שחר היווצרות העור', הוצאת צבעונים (2020)

לקריאת ראיון עם חגית זוהרה מנדרובסקי במדור גלוית עיניים, היכנסו ״היה לי חשוב להביא את עולם הזיקנה לקדמת הבמה״>>