שלום, שלום,

בשבועות האחרונים אנו לומדים מחדש להתנהל בשגרה שאיננה עדיין שגרה מלאה. שיבתם של חלק מהחטופים מעוררת שמחה עצומה, אך לצד זאת גם מודעות כואבת: יש ששבו בחיים, יש שחזרו לקבורה, ויש שעדיין לא שבו. הטראומה שעברה על השבים ונעצרה ולכן מאפשרת צעדים ראשוניים של ריפוי, היא חלק מההווה שלנו. במקביל לכך יש עדיין המתנה מתמשכת של חלק מהמשפחות, והסבל הזה טורד אותנו כפרטים וכציבור. ההווה מורכב עתה מחוויות קצת של ממש ויש בכך אתגר של ממש, שהרי עוד לא הגענו לכך שהכל יכולים לפסוע אל שלבי עיבוד. אנו גם בידיעה שתהליכי עיבוד והתרפאות הם אינדיבידואליים ומסע של ריפוי אולי הוא בעצם מסע תמידי.

הן רק השבוע התוודענו לעוד כמה פיסות מידע על הסבל שבשבי ומתוך כך אנו עולה ההבנה עד כמה החחזרה לחיים איננה פשוטה, וגם בעת היחלצות ולכאורה תום הסכנה – הפגיעה שקרתה לא נעלמת לגמרי ועם ההדים והצללים יש להתמודד.

השבת נקרא את פרשת "וירא", ובתוכה סיפור העקדה. העקדה היא לכאורה אירוע של ״כמעט״ ועל כן אפשר היה לשער שהסתיימה עם החלפת יצחק באיל. אלא שאותו מדרש מוכר על כך שאובדן הראיה העתידי של יצחק מבטא את הטראומה של מה שראו עיניו ומה שהבין שהיה ביכולתו של אביו לעשות, נוכח מסירותו – מספר לנו על השפעה חזק ומחיר של מה שלכאורה אפשר לציין באופן טכני כ״כמעט ונפגע״. כלומר, זו פגיעה, גם אם מינוח העקדה מפורש כקשירת פרקיו של יצחק ולא מעבר לכך. שהרי, האמנם אפשר לשכוח הכנה על גבי העצים והנפת סכין?
דורות אחר כך, בסיפור דינה בת יעקב ולא, אין "כמעט". אונס ממשי מתרחש ואז אין קול מן השמים שעוצר את היד התוקפת. נפשה של דינה נשחטה, גם אם גופה המשיך לחיות. ואנחנו, כקוראים, נוטים "לדפדף הלאה" – להמשיך לפרשה הבאה, לסיפורים אחרים. כאילו סיפורה של דינה הוא סיפור צדדי, ולא זעקה שדורשת התייחסות.

השבת, כשנקרא את פרשת "וירא", ראוי שנשווה את העקדה לא רק עם הגר ומחיר הסכנה והטראומה הנחקקת בה ובישמעאל, אלא גם במה בהתרחשות של שני דורות קדימה שלכאורה נקיה מכל הורשה, ובכל זאת הדין של דינה הוא לסבל ממשי וקולה כלל לא נשמע לעומת רגע השמעת קולו של יצחק בשאלה. קריאה בפרשה הזו יכולה לסייע לנו לחשוב כיצד ביכולתנו ליצור מודעות לטראומות שקרו ולהבין גם ״כמעט״ וגם ממשות דורשים מסע ארוך ותעצומות.

סבלנות, אולי זה הדבר שיכולנו להבחין השבוע שקשה לגייס. סבלנות ואורך נשימה לתהליכים ארוכים.

מה באיגרת השבוע?

• שיר מאת עדיאל שושני המהדהד את העקדה, וממנו הפניה לשירים נוספים שהתפרסמו עתה בגלויה
• על קבלת השבת של 929 היום בשעה 15:00 עם הרבנית שרה
• הזמנה להצטרף לשבוע דינה (י׳-ט״ז בכסלו, 30.11-6.12) – ללמוד, ללמד, ולא "לדפדף הלאה"
• שיר של אורית קלופשטוק על הגר ועל נשים אינספור שסבלו
• ראיון עם המשורר יצחק גווילי ב"גלוית עיניים" לצד שירים חדשים שהתפרסמו עתה בגלויה
• שיר מאת נגה באומס המהדהד גם הוא את העקדה וממשיג את הסבך של ביקורת וכתישה עצמית כמעין אוטו-עקדה
• תפילה לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, כחלק מפעילות דינה ומתוך ידיעה כואבת שהתפילה רלוונטית לא רק בשבת דינה

להיאחז בסבך של חיים ושכול ביחד

בשיר מאת עדיאל שושני הוא משווה בין ראשית חיי תינוק שבא אל עולם שיש בו ריק שהוא חיובי, הוא מתמלא בתנועותיו, בקולו ובמסעות שיעבור. בבית השני, לעומת זאת, מתוארת תמונה נגדית – בין אם היא על ראשית החיים ובין אם היא על מה שמהווה בית שמתישהו פגש בשבר ובאובדן. כדי לתאר את כור מחצבתו שושני משתמש במינוח מסיפור העקדה ועושה בו שימוש משלו. הביטוי ״נאחז בסבך״, הופך להיות ״נאחז בסבך החיים״. וכך, המינוח שיוצר שושני מבטא בשיר לא את האיל שהופיע והחליף את האיום בכריתות, אלא דווקא את הסבך שנוצר ונותר מעצם השכול. וכך, הצמחיה הסבוכה מוחלפת בתיאור חיים שמשתרגים בהם משקעים, געגועים וצער גדול שמשפיעים על מי שמהווה ה״תינוק״ של הוריו ולא נח על גבי מצע ריק אלא מתקיים במצב שבו "התמונות לא משתנות".

שירו זה של שושני מבטא גם גם טראומה שיכולה לעבור בין דורית אל תינוק שיכולנו לשער שהוא מתחיל בנקודת ראשית של ׳דף חלק׳, והטראומה יכולה גם לנכוח אצל ההורים וגם אצל הילד שלא בהכרח היה ״תינוק״ בראשית החיים כשהשכול הגיע, אך מאז זהו הבית ומשם באים יוצאים אל החיים.

לקריאת שיריו של עדיאל שושני בגלויה, היכנסו >>

קבלת השבת של 929 – היום, היום הזה ממש!

קבלת השבת של 929 תתקיים היום – ט״ז במרחשוון 7.11 בשעה 15:00. במפגש זה ישתתפו הרב בני לאו המוביל את קבלת השבת ולצידו הרבנית שרה ושירתן של יהלה לחמיש ובת אלה.

קבלת השבת המקוונת הזו מתקיימת בכל שישי עם תודעת מנוחה של השקטת ימי החול וכניסת השבת, ומשלבת בין שיחה על הפרשה ועל הזמן הזה ביחד עם שירים וניגונים.

הרבנית שרה תדבר על אברהם ובניו – ישמעאל ויצחק והעקדה, ותשוב לאחור אל סדום ועמורה ואל שלושת המלאכים. מתוך כך היא תקשור את דמותה של דינה – הנינה של אברהם והנכדה של יצחק – על מעשה האינוס שעברה ועל היכולת שלנו היום ליצור הכרה בסבלה ובסבלם של נפגעות ונפגעי תקיפה מינית.

בהמשך לכך היא תספר על פעילויות שבוע דינה שיתרחשו בעוד כחודש (י׳-ט״ז בכסלו, 30.11-6.12), בימים הסמוכים לקריאת פרשת ״וישלח״ ובשבת עצמה. היא תתייחס גם לעיסוק בדמותה של דינה בימינו וגם בבחירה להשמיע את קולה, ובהשמעת קולות שתוקים אחרים ביחס להטרדה, ניצול ופגיעה. בתוך כך היא תפרט על ״שותפות דינה״ ועל יוזמות שונות שנשענות על דמותה של דינה, ביחד עם ארגונים וקהילות מישראל והתפוצות – וכולם ילמדו, ידונו, יכתבו, יקיימו טקסטים לאורך השבוע ויישאו דרשות בסמוך לקריאת התורה, כדי שלא ׳נדפדף׳ הלאה את סיפור האונס וכדי שנירתם לסייע.

לכניסה לקבלת השבת המקוונת בשעה 15:00 היום, ליחצו על הלינק לזום: https://us02web.zoom.us/j/81201694465

לחצו והיכנסו לקבלת השבת… ב-15:00 >>

שירה של אורית קלופשטוק שכותרתו מתייחסת להגר, מפרשתנו, נשען על דאגתה במדבר למצבו של ישמעאל בנה, כשער למניית דוגמאות שונות לנשים שסבלו ושילמו מחירים נפשיים ופיזיים כמובא בתנ״ך ואף נוכח ידיעות תקשורתיות בתקופתנו. יש שהסבל הוא בגין פגיעות מיניות ויש שבשל ניצול מסוג שונה, וביחד מתקבלת מעין רשימה כרונולוגית שמספר על חולשה שנובעת מהחלשה, ועל מעשי זוועה שונים. זו רשימה דחוסה וקשה לנשיאה, בשל העובדה שיותר מהבעה של רגשות תוך הישענות על ביטויים מקראיים מוכרים, השיר גדוש בשמות רבים המעמידים תמונה מכאיבה. ״תמונת המחזור״ המתקבלת ממניית שמות מפורשים ולא עיסוק במקרה אחד, מעוררת ביקורתיות על ההיסטוריה האנושית, כמו גם על ההווה ועל מקומן של נשים ועל האחריות החברתית ביחס לסבלן.

לקריאת השיר באתר ולהתוודעות לשירים נוספים מאת קלופשטוק, היכנסו >>

הצטרפו לשבוע דינה

אנו, בצוות גלויה, לצד בנות דינה, פרוייקט דינה, בית דינה וארגונים אחרים יוצאות בקריאה להשתתף בפעילויות של שבוע דינה. אנו קוראות להירשם ולקיים שיעורים, טקסים ודרשות ברחבי ישראל והתפוצות. בה בעת אפשר להירשם על מנת להשתתף כקהל ולא בהכרח להוביל עשיה בתחום. קריאתנו מבקשת להניח את היסודות להגברת המודעות למחוייבות אל המניעה והמענה לפגיעות מיניות. כדאי לעקוב אחר הפרסומים שלנו בשבועות הקרובים ולהצטרף לאירועים פיזיים או מקוונים:

כתבו לנו באם תרצו להצטרף לפעילות – בין כיוזמות/ים ובין כקהל >>

כתבו טקסטים, הרכיבו טקסים כחלק מפעילות שבוע דינה

כפי שהזמנו בשנתיים האחרונות לשלוח לנו מאמרים, שירים, תפילות, מדרשים, אמנות ובניית טקסים הנוגעים ישירות לדינה עצמה או לנושא המוגנות והמניעה מפגיעות מיניות, כמו גם למחוייבות אל נפגעות ונפגעים והימנעות מכל מעשה של השתקה – כך גם השנה אנו מזמינות לשלוח לנו תכנים עבור פרסום במגזין גלויה.

התכנים השונים גם מסייעים למבקשים ללמד וללמוד על דינה עצמה ועל הנושא הרחב, ביכולתם גם להעניק תהליכי עיבוד עבור מי שנפגעו בעבר ולכך יש חשיבות רבה.

לקריאת הקול הקורא המפורט לשבוע דינה, היכנסו >>

בשנה שעברה קיימנו התכנסות ברחוב דינה בירושלים, ביחד עם אימהות חטופים וקהילות שונות. תפילות נכתבו במיוחד, ואחרות עם וותק ומסורת הצטרפו גם כן. ביחד כיוונו את הלב והנשמה אל כל הזקוקים להכרה ולתמיכה ושלחנו את הרוח הזו למעגלים קרובים ורחוקים. הטקס שקיימנו ביחד עם קהילות מתפללות מגוונות הסמוכות לרחוב דינה ביקש לעסוק בדמותה דווקא במרחב הציבורי כדי שלא נותיר במחשכים או במחבואים את החששות ואת הכאבים.

אחת מהתפילות שנכתבו לשבת דינה לפני שנה מיועדת להיאמר בבתי הכנסת כתפילה ציבורית ולא כהכוונה אישית, עבור נפגעות ונפגעי תקיפה מינית. את התפילה חיבר רבי נריה רפאל כנפו במיוחד לשבת ״וישלח״, כדי לבטא את הייחולים הללו, אחרי שקוראים את סיפור אונס דינה. תפילה זו יכולה להיאמר גם בכל עת אחרת והיא נעה בין הענקת קול לנפגעות לבין הענקת קול לנפגעים ובכך מזכירה לנו כי האחריות והדאגה היא לכולם.

לקריאת התפילה ותפילות נוספות המעוטרות בתמונות של שלטים אלטרנטיביים לרחוב דינה, היכנסו >>

להבדיל,
כדאי להכיר את כתיבתו של המשורר יצחק גווילי ולהתדווע אל מסעו אל הכתיבה:

ראיון עם המשורר יצחק גווילי ב״גלוית עיניים״

״במהלך החיים איבדתי את האמונה בהלכה ודקדוקיה, אבל לא את הצורך הרוחני שמפעם בי. השירה הפכה אצלי למעין תפילה חילונית – דרך לומר את מה שאי־אפשר עוד לומר בבית הכנסת. בשיר “מכתבים שירה ותפילה” ניסיתי לנסח את זה בפשטות: “שירה כמו תפילה – היא דברים שאדם אומר ומקווה שמישהו אי שם מקשיב להם”. השיר עבורי הוא שיחה שקטה עם משהו שמעבר לי, גם אם אינני יודע לקרוא לו בשם״ – כך משתף אותנו המשורר יצחק גווילי בראיון חדש במדור ״גלוית עיניים״ ומכניס אל תהליכי הכתיבה ותהליכי שלו ועל יחסו לשפה ״גבוהה״ ו״נמוכה״, ולקשב אל המילה הכתובה אבל גם אל הבחירה למצמם בה.

בראיון מתגלה שגווילי נע בין שני עולמות: משורר שהוא רואה חשבון ותיק. עוד מתברר שהוא ידע כמה עשרות שנים שיכתוב שירה ומשהיא החלה להיות ממשית בחייו, הפכה ללחן תמידי. בראיון עימו הוא מגלה את סודו: התמדה.

לקריאת הראיון המלא עם המשורר יצחק גווילי, היכנסו >>

לצד הראיון פירסמנו שירים נוספים משל גווילי. השיר מכתבים, שירה ותפילה הכתוב בסגנון וידויי מובן הרבה יותר טוב לאחר קריאת הראיון. דווקא עתה לקרוא על הרושם הגדול שיצרה ה״מלחמה ההיא״ עבורו ועל השפעתה המכרעת על חייו, ובתוך כך גם על יצירתו – יש משמעות גם ביחס להווה שלנו.

לקריאת שיריו של יצחק גווילי בגלויה, היכנסו >>

אוטו-עקדה – כשהקולות הביקורתיים נשמעים חזק פנימה

המשוררת נגה באומס נטלה את העקדה מפרשת ״וירא״, פרשתנו, וכתבה מתוך פרשנות אישית למושג זה. נראה כי השיר ביקש קודם כל להתמודד עם יאוש עצמי, קולות טורדניים של ביקורת עצמית. השיום שתהליך הכתיבה העצמית המתואר בשיר הוא הוא עקדה עצמית, הוא עקדה של העצמי והחלמות ותמונת העתיד ובעצם ויתור והסתבכות בתוך דמיון כאילו יש וודאות במרה השחורה הזו והיא היא הריאליה.

תיאור השמיטה מרצף החיים אל בריחה אל הסתגרות ונסיון ל׳כבות׳ את העולם הופכים בבית השלישי לכאלו שפוגשים ב׳סבך׳ ופוגשים במעשה העקדה, שהוא כריכה וקשירה, מציעים אימוץ של המונחים המקראיים אל תוך היומיום ושבריו, מבלי מליציות. הבחירה ליטול את מושגי העקדה מעניקים בכך משמעות נפשית לחוויה שדומה אל מצבו של יצחק, שניצל, ואל האיל – והקול שנשמע ומבקש להפסיק את המסכת הזו הוא ביקורת על הביקורת ודרישה להרפות כל הסבך.

קריאה בשיר לא שולחת בחזרה אל אברהם ואל יצחק ואל כל מרכיבי פסוקי העקדה, אלא שולחת אל חשבון נפש עם מחשבות שליליות ותודעה ביקורתית שאותה יש לקרוע ולהתיר כדי להשיב בחזרה את הרצון בחיים. הצעתו הזו של השיר מרשימה ביותר, משום שהיא מעניקה מבעד למינוחים עבריים ותיקים המשגה לתהליכי נפש ו׳קונה׳ מחדש את השפה. כתיבתו של שיר באופן הזה מעבדת מושגים ורעיונות קדומים אל מה שמתרחש עתה, ולא בהכרח הצליח להילכד במינוחים מדוייקים דיים.

לקריאת שיריה של נגה באומס בגלויה, היכנסו >>

שבת שלום,

הרבנית שרה סגל־כץ וצוות גלויה.