כַּמָּה וְכַמָּה נִסִּים אֵרְעוּ לָנוּ בַּבַּיִת הַזֶּה:
שֶׁנִּשְׁאֲרוּ נַעֲלֵי הַבַּיִת זְמִינוֹת תָּמִיד לִנְעִילָה,
סַף סָלוֹן, מִפְתַּן דֶּלֶת.
שֶׁהָיְתָה עֲרֵמַת הַכְּבָסִים הַמְּלֻכְלָכִים
מַלְבִּינָה, נִלְבֶּשֶׁת וְשָׁבָה לַעֲרֵמָתָהּ,
שֶׁהָיוּ הַכֵּלִים אֶל הַכִּיּוֹר מֵאֲלֵיהֶם נֶעֱרָמִים
מַעֲשֵׂה שֵׁדִים חוֹגְגִים בַּלַּיְלָה.
הַדֻּבִּים עוֹדָם יְשֵׁנִים בַּמִּטּוֹת,
בִּזְמַן שֶׁיְּלָדַי אֵינָם
מִבְרְשׁוֹת הַשִּׁנַּיִם בֵּינָן לְבֵין עַצְמָן מְפַטְפְּטוֹת
חֲרִיקוֹת הַדְּלָתוֹת מְהַמְהֲמוֹת שִׁירָתָן הַכְּבֵדָה,
שֶׁבְּכָל אֵלֶּה יֵשׁ אִישׁ וְיֵשׁ אִשָּׁה
יֵשׁ בְּגָדִים וְיֵשׁ בְּרָכָה
יֵשׁ גֹּדֶשׁ וְיֵשׁ גְּמִיעָה
יֵשׁ דָּם וְיֵשׁ דִּמְעָה
וְלָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית הַמַּלְבִּינָה בְּכָל עֶרֶב
אַחַר חֲצוֹת.

מתוך הספר מרחב מוגן בהוצאת משיב הרוח (2018)