לקראת פתיחת שנת הלימודים ה׳תשפ״ה בבתי הספר ועבור כל יום וכל דינמיקה חברתית – ׳גְּלוּיָה׳ בשיתוף ׳כנפי דרור׳ מזמינה אתכם.ן לשלוח טקסטים ויצירות אחרות לקראת פרסום ספר בשם: ״והילד הזה הוא אנחנו״.
הספר יעסוק בהתמודדות – אישית וקבוצתית – עם חֲרָמוֹת והדרה חברתית פוגענית.
אפשר לשלוח למגזין התייחסות אל חֵרֶם באמצעות שירה, סיפורת, תפילות, מאמרים מקצועיים/אקדמיים, דברי תורה/הגות, יצירות מוסיקליות ואומנות בכל תחום.
שימו לב, הארכנו את תאריך ההגשה.
אנא שלחו לנו עד לתאריך כ״ד באב ה׳תשפ״ד 28.8.2024
חֵרֶם הוא אירוע חברתי מטלטל ששב וצץ לכל הנוגעים בו במהלך חייהם. תופעת החרם מתחוללת מתוך דינמיקה חברתית עמוסת רגשות ופרשנויות של הילדים על מעמדם בחברה ועל הדימוי העצמי של כל אחד ואחת. חרם חברתי לא מתקיים רק בחברת ילדים ובמרחב בית ספרי, אלא במסגרות נוספות בגילאי הילדות ובמופעים שונים בגילאי הנעורים ואף בחיי מבוגרים.
אפשר ומתחים חברתיים בריאים בונים מערכות יחסים באופן מאוזן של קירבה, ריחוק, התפייסות ושוב קירבה. במקרה של חרם חברתי אנחנו יוצרים אשליה של קבוצת חברים מאוגדת נגד האחד.ת.
אנו, אורית רז, שרה סגל-כץ ועדיאל שושני, מבקשים לערוך אסופה של יצירות העוסקות בחרם ובהדרה חברתית פוגענית. נודה על כל משלוח של יצירות בהקשר לנושא זה.
האסופה תתפרסם, אם ירצו כל כוחות העת הזו, עם פתיחת שנת הלימודים בראשית ספטמבר 2024 ולקראת שנת ה׳תשפ״ה. מערכת החינוך בירושלים תהדהד את תכני האסופה ואנו מקווים כי מערכות חינוך נוספות יעשו כן, לצד ארגונים וקהילות מכל הארץ.
ניתן לפנות אלינו בכל שאלה, על אודות האסופה, במייל: gluya@gluya.org
***
הרי תחילת שיחה על הנושא, שאולי תניע יצירה חדשה בין אלו המבקשים להביע קולן.ם בנושא:
המשוררת קרן קולטון פורשת ב׳מחזור שירי חרם׳ יריעה רחבה המשתפת את הצריבה לאורך שנות חיים מחוויית חרם שלא מרפה ואף מופיעה בפרקי חיים נוספים.
היא מכניסה אל ההכרה בבידוד המתקיים על ידי קבוצה:
״…הֵם קִבְּלוּ בֵּינֵיהֶם הַחְלָטָה
לְהַחֲרִים אוֹתָךְ מִן הַקְּבוּצָה,
לְוַתֵּר עָלַיִךְ וּלְהוֹתִיר אוֹתָךְ
בָּאֲפֵלָה שֶׁל הַבְּדִידוּת הָעֲמֻקָּה…״.
היא מבטאת הלקאה עצמית ותחושת מלכוד תמידית:
״…אֵינֶנִּי לוֹמֶדֶת מִטָּעוּיוֹת הֶעָבָר –
אֲנִי חוֹזֶרֶת וְטוֹעָה בְּאוֹתָם הַמְּקוֹמוֹת.
מְשַׁחְזֶרֶת אֶת אוֹתוֹ הַסִּפּוּר
שׁוּב וָשׁוּב…״
השיר נחתם בהמשך נשיאת האחריות האישית ובפסימיות:
״…הָיִיתִי צְרִיכָה לִלְמֹד מִטָּעוּיוֹת הֶעָבָר –
אֲבָל אֶצְלִי לֹא מִתְרַחֵשׁ תַּהֲלִיךְ לְמִידָה.
אֲנִי חוֹזֶרֶת וְטוֹעָה.
חוֹזֶרֶת וְשׁוֹגָה…״.
בקריאה בשירה זה של קולטון נחמץ הלב עד מאד, ועולה גם השאלה: היכן היו המבוגרים המופקדים על שלומם של הילדים? היכן היא האחריות החברתית הרחבה? כיצד ניתן להתערב במלכודת חברתית שכזו שכל הנקשרים אליה, נלכדים?
*
באסופה שאנו נערוך נקבץ התייחסויות הן על חוויות מתוך התמודדות עם חרם והדרה חברתית פוגענית והן עם דרכי עיבוד, ניהול וטיפול בתחום.
תודה רבה,
אורית, שרה ועדיאל.
עמותת כנפי דרור פועלת נגד תופעת החרם וההדרה החברתית הפוגענית המתרחשת בבתי הספר ובחברות הילדים, ומבקשת להכשיר את הלבבות לתיקון חברתי, שינוי הנורמה, נתינת כלים להסברה ומניעה, וכן לליווי וסיוע במקרים של פגיעה חברתית. כנפי דרור הקימה מערך סיוע – מוקד פניות לילדים, הורים ולצוות החינוכי, ושיטה ל"התערבות חכמה" ובעזרת שגרירי כנפי דרור בכל הארץ מובילה מאבק עיקש בתופעת החרמות ומחוללת תיקון חברתי משמעותי כדי להציל חיים.
