רות נצר

הַשָּׂדוֹת נִפְרָשִׂים עַד גְּדוֹת הֶהָרִים. / מִתְמַתְּחִים בִּיקִיצַת בֹּקֶר. / הָעֵצִים פּוֹשְׁטִים עַנְפֵיהֶם. /

פרק מתוך ספרה של רות נצר,׳נפש הספרות – מסות על ספרות ושירה במבט יונגיאני׳: ״השפה, הלשון, המלה – לעתים מכילה בשירה תמונות שונות, כשהלשון מאחדת משמעויות סמליות שונות ומנוגדות. לדוגמה – הפסוק מהתפילה ״מי כמוך נאדרי בקודש״: אני שומעת כאן את הנהדר. האדיר. העטוף באדרת. אבל גם הנעדר״.

הַכֹּל מַתְחִיל בְּאָזְנַיִם קַשּׁוּבוֹת לְמִקְצַב הַדָּם וּלְרַחַשׁ הַגַּלִּים / מַתְחִיל בַּיָּד הַזֹּאת שֶׁרוֹצֶה לְמַשֵּׁשׁ אֶת הָעוֹלָם

תִּלְּוֶה הַנְּשָׁמָה / שַׁבְרִיר מִזָּהֳרָהּ הָעֶלְיוֹן / וְתַלְוֶה לְגוֹזָלֶיהָ

כְּמוֹ קֶצֶף מִפִּי אֱלֹהַּ - / נִסְתַּר / רוֹחֵשׁ

מֶה הָיָה שָׁם כֹּה מֻפְלָא כֹּה מְרַגֵּשׁ / כֹּה עָצוּם כֹּה מְעוֹרֵר עֶרְגָּה / עַד כִּי נִשְׁכַּח מִמֶּנִּי -

הֵן גֹּרַשְׁנוּ לְמַעַן נִחְיֶה / לְהִנָּצֵל בְּתוֹדַעַת מַלְכוּת

שֶׁאַתְּ תָּמִיד חוֹשֶׁשֶׁת / שֶׁיִּגָּמְרוּ הַמַּיִם / וְלֹא יִהְיֶה מָקוֹם

שׁוּב חָלַמְתִּי / שֶׁאַתָּה יֶלֶד / שִׂחַקְתָּ לְבַדְּךָ / אָחַזְתִּי בְּיָדְךָ

הַחֲפָצִים בַּבַּיִת הֵם נְצִיגֵינוּ / שׁוֹמְרִים אֶת רֵיחֵנוּ, מַבָּטֵנוּ, / אֶת קוֹלֵנוּ הַצָּבוּר בְּתוֹכָם.

עֲלֵי כּוֹתֶרֶת נִתְלָשִׁים / בּוֹקְעִים בְּמָקוֹם אַחַר

וּמָה שְׁלוֹם עַצְמֵנוּ, שֶׁהָיִינוּ / חוֹלִים/בְּרִיאִים בַּחֹרֶף הַקַּר הַזֶּה, שֶׁהַשָּׁכֵן מֵת פִּתְאוֹם, שֶׁיֵּשׁ / סֶדֶק בַּקִּיר.

הַקִּנְאָה מְאָרֶרֶת / הַקִּנְאָה מְעַוֶּרֶת / הַקִּנְאָה נוֹטֶרֶת / הִיא חַמְדָנִית

הַחַלּוֹן / מִמֶּנּוּ בָּאָה / הַקְּרִיאָה