פרופ׳ רוחמה וייס

הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ / אֲבָל הוּא לֹא מוֹצִיא / אֲנִי מוֹצִיאָה

פֶּה נִטְמְנָה אִשָּׁהּ צְעִירָה / שֶׁנִּלּוֹשָׁה בִּתְבוּנָתָהּ שֶׁל אִמָּא אֲדָמָה / אִישָׁהּ שֶׁיָּדְעָה לְהָבִיא חַיִּים לְעוֹלָם / שֶׁלֹּא הִקְשִׁיב לָהּ.

שֶׁאֲנִי אַפְסִיק לְהַאֲמִין שֶׁהָעַצְבוּת תִּבְלַע אוֹתִי, / שֶׁהִיא לֹא תִּבְלַע אוֹתִי.

מֶה הָיָה בְּעַצְמִי כְּשֶׁיָּצָאתִי מִמֶּנּוּ, / הֶהָיָה בּוֹ רִיק כְּמוֹ מִסְגֶּרֶת שֶׁנִּטְּלָה מִמֶּנָּה הַתְּמוּנָה, / אוֹ שֶׁמַּשֶּׁהוּ אַחֵר מִמֶּנִּי הִתְרַחֵשׁ בּוֹ. / כֵּיוָן שֶׁבְּדִיּוּק אָז יָצָאתִי, לֹא אֵדַע לוֹמַר עַל כָּךְ דָּבָר.

וּכְכָל שֶׁעוֹבְרוֹת הַשָּׁנִים מִתְבַּהֵר / שֶׁאִשָּׁה אֵינָהּ אֱלֹהִים / שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַחְזוֹר גָּלוּת וּתְקוּמָה.

שְׁבִי לָךְ. / הָרִימִי רַגְלַיִם שֶׁטּוֹפְפוּ / עַד הֲלוֹם / דַּקָּה לִפְנֵי הַגַּנֶּנֶת / דַּקָּה אַחֲרֵי הַסִּיר

וְהַלֶּחֶם יְהֵא לְחֶמְלָה / וְלֶהָבָה תְּחַמֵּם קָפֶה שֶׁל שַׁחַר בַּכִּירָה / (שְׂפָתַי יִשְּׁקוּ לְזֵעַת אַפֶּיךָ)

אָמַרְתָּ לִי, / שִׁירָה אֵינָהּ עוֹשָׂה דָּבָר / הִיא רַק מְאַפְשֶׁרֶת לָנוּ / לְעַכֵּל אֶת מַרְאוֹת הַיּוֹמְיוֹם.