משי פרץ דרור

שֵׁב בַּשָּׂדֶה הֶחָרוּךְ הַזֶּה / שֵׁב בְּתוֹךְ הַצַּעַר הַמְּעַכֵּל עַד אֲשֶׁר יַעֲלוּ מִפְרָשִׂיּוֹת הָאוֹר / מִבְּלִי לְפַתּוֹת אֶת הַלֵּב שֶׁיָּשׁוּב אֶל צִירוֹ

הוּא אוֹמֵר: "אֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת אִתָּךְ", לְאִמָּא שֶׁלֹּא נִמְצֵאת. מָה עוֹד נוֹתַר לְלַקֵּט / מִשְּׁאֵרִיּוֹת הַסַּחַף שֶׁל הַיּוֹם?

הַיּוֹם אַתָּה מַמָּשִׁי יוֹתֵר מִשֶּׁתִּהְיֶה מָחָר / זֶה לֹא מַפְרִיעַ לִי לֶאֱהֹב אוֹתְךָ עַד קְצוֹת / הָעַכְשָׁו הַפָּרוּעַ הַזֶּה

אַתָּה עֲדַיִן מַרְגִּישׁ וַאֲנִי לֹא רוֹצָה לְגַלּוֹת לְךָ / שֶׁזֶּה חוֹלֵף / שֶׁהָעוֹלָם מִתְגַּלֶּה בִּכְסוּתוֹ הַמַּבְהִילָה / שֶׁמְּאֻחָר יוֹתֵר בַּחַיִּים אֲנַחְנוּ מִתְאַמְּצִים כָּל-כָּךְ לֶאֱסֹף מְעַט מִדַּי מֵהַזֹּהַר

אֲנַחְנוּ שׁוֹפְכִים מִלִּים וְנִפְסָקִים / וְקָמִים לִחְיוֹת אֶת מָה שֶׁקּוֹרֶה וְלֹא מַפְסִיק לִקְרֹא אֵלֵינוּ / בִּלְחִישׁוֹת מַרְעִיבוֹת

בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ נִרְמָס טַעַם הַדְּבָרִים / אֲנִי מְסַמֶּנֶת עַל הָאֲדָמָה בֵּינֵינוּ בְּאָדֹם: כָּאן זֶה קָרָה

יָצָאתִי לַגַּן / וּלְיַד כָּל צֶמַח עָצַרְתִּי / וְלָחַשְׁתִּי אֶת שְׁמוֹ

בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי שֶׁל הַנֶּצַח אֲנִי / מְעַשֶּׁנֶת סִיגַרְיָה מִשֶּׁלִּי. / גַּם אֲנִי לְבַד, אִמָּא, אֲבָל אֲנַחְנוּ יַחַד.

מְצִיאוּת חַיֵּינוּ הָיְתָה עֲזוּבָה / נִשְׁכַּחַת בְּצִדֵּי כְּבִישִׁים

אֵינֶנִּי יוֹדַעַת אֵיךְ לְהַתִּיר אֶת הַכְּאֵב הָאָרֹךְ, הַנִּמְתָּח עַד קְצֵה גְּבוּל הָאָרֶץ הָעֲזוּבָה / אֶת לְפִיתַת הַזְּמַן הַדּוֹחֶקֶת בָּנוּ לִנְדֹּד בֵּין בָּתִּים שֶׁל אֲחֵרִים

אֲנִי מְצַמְצֶמֶת אֶת שְׂדֵה הָרְאִיָּה / שֶׁלֹּא אֶפֹּל אֶל בּוֹר הַפְּלִיטוּת / שֶׁלֹּא אֲרַחֵף בַּחֲלַל הַזְּמַן הַנִּמְתָּח בַּאֲדִישׁוּת אֶל הָאֵין

הַחַיִּים בּוֹעֲרִים, אֲנַחְנוּ נִפְלָטוֹת אֶל תּוֹךְ תַּרְדֶּמֶת אֲרֻכָּה, אֲרֻכָּה / אֵין לָנוּ בַּיִת, אֵין לָנוּ שִׁגְרָה / וּמִתּוֹךְ הָרֶטֶט הַזֶּה אֶפְשָׁר לְהַעֲרִיךְ אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאֲנַחְנוּ מְגַנּוֹת