רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ, אָנָּא בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים קַבֵּל לְפָנֶיךָ בְּרָצוֹן אֶת הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ שֶׁאָנוּ מַדְלִיקִים.

בַּיָּמִים הָאֵלֶּה, שֶׁהָאוֹר הוֹלֵךְ וּמִתְמַעֵט בְּעוֹלָמְךָ, תֵּן לָנוּ כֹּחַ לְהוֹסִיף וּלְהָאִיר לְבַל יַחֲזֹר הָעוֹלָם לִהְיוֹת חֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְּהוֹם.
וּכְשֵׁם שֶׁהִתְקַיֵּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב "תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה בּוֹ תִרְמֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר" (תהלים ק״ד, כ׳), כָּךְ תְּקַיֵּם בָּנוּ בִּמְהֵרָה "תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן וְאֶל מְעוֹנֹתָם יִרְבָּצוּן" (תהלים ק״ד, כ״ב).
וּבִזְכוּת האוֹר הַזֶּה שֶׁאֲנַחְנוּ מְאִירִים כָּאן לְמַטָּה, תָּאִיר לָנוּ וּלְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל מִלְמַעְלָה, כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר (תהלים ל״ו, י׳).

אַב הָרַחֲמִים, אָנָּא פְּקוֹד בְּרַחְמְךָ הָרַבִּים אֶת נַפְשׁוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל וַחֲסִידֵי אוּמוֹת הָעוֹלָם, שֶׁמָּסְרוּ אֶת נַפְשָׁם עַל קְדֻשַּׁת שִׁמְךָ בִּמְאֹרָעוֹת תשפ"ד.
וְהַיְּשָׁרִים יִזָּהֲרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ, וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד.

בִּזְכוּתָם וּבִזְכוּת אֲבוֹתֵינוּ וְאִמּוֹתֵינוּ שֶׁהָלְכוּ אַחֲרֶיךָ בֶּאֱמוּנָה גַּם בְּלֵב הַחְשָׁכָה, יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶיךָ אֲ-דֹנָי עַל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל הַנְּתוּנִים בְּצָרָה,
וּבִפְרָט עַל הַשְּׁבוּיִים וְהַשְּׁבוּיוֹת, הַנֶּעֱדָרִים וְהַנֶּעֱדָרוֹת שֶׁחֶרֶב הָאוֹיֵב מֻנָּח עַל צַוְּארֵיהֶם.
אָנָּא אֲ-דֹנָי אַל דֳּמִי־לָךְ אַל־תֶּחֱרַשׁ וְאַל־תִּשְׁקֹט עַד אֲשֶׁר יָשׁוּבוּ כֻּלָּם לְמִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם,
וְעַד אֲשֶׁר יְקֻיַּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: ״וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם״ (יחזקאל ל״ד, כ״ה), ״וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ״ (ויקרא כ״ו ו׳), ״וְיָשְׁבוּ בַמִּדְבָּר לָבֶטַח וְיָשְׁנוּ בַּיְּעָרִים״ (יחזקאל ל״ד, כ״ה).
״וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי, אָדָם אַתֶּם. אֲנִי, אֱלֹהֵיכֶם״ (יחזקאל ל״ד, ל״א).