כיצד נציין מעתה את שמחת תורה? איך ניתן לעצב ולקושי מקום, ומה המינון הנכון של השמחה שנוכל לשלב על סיום קריאת התורה? אילנה עב״ו גולן מציעה מנהג חדש-ישן ליום המורכב, המתבסס על ההפטרה שקוראים בחג שמיני עצרת

מאז השבעה באוקטובר, שמחת תורה תשפ"ד, רבים תוהים כיצד נציין מעתה את שמחת תורה; אילו הקפות נקיים; איך ניתן לעצב ולקושי מקום; ומה המינון הנכון של השמחה שנוכל לשלב על סיום קריאת התורה. שאלות אלו עוררו דיונים רבים והעלו הצעות שונות. אני מבקשת להציע כאן הצעה נוספת המתבססת על ההפטרה שקוראים בחג שמיני עצרת, הוא שמחת תורה. מאז הובא המנהג הבבלי לישראל של שמחת תורה ביום השמיני של סוכות, נדחק חג שמיני עצרת וכמעט שאינו מצוין, מלבד אזכורים בתפילה. בשונה מקהילות היהודים בחוץ לארץ, שחוגגות בנפרד את שמיני עצרת ביום השמיני ואת שמחת תורה למחרת, ביום טוב שני של גלויות, כ"ג בתשרי.

ההפטרה של שמיני עצרת הנאמרת רק בחוץ לארץ, לקוחה מספר מלכים א' פרק ח. היא מתארת את מעמד סיום חנוכת המקדש וכוללת את סיום תפילת שלמה: 'וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל אֶל ה' אֵת כָּל הַתְּפִלָּה וְהַתְּחִנָּה הַזֹּאת קָם מִלִּפְנֵי מִזְבַּח ה' מִכְּרֹעַ עַל בִּרְכָּיו וְכַפָּיו פְּרֻשׂוֹת הַשָּׁמָיִם' (פס' נד).
ברכתו לעם נפתחת במילים:
'וַיַּעְמֹד וַיְבָרֶךְ אֵת כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל קוֹל גָּדוֹל לֵאמֹר. בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר נָתַן מְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֵּר לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד מִכֹּל דְּבָרוֹ הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדּוֹ' (פס' נה-נו).
הברכה מסתיימת בשילוח העם חזרה לביתו:
'בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת הָעָם וַיְבָרֲכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְדָוִד עַבְדּוֹ וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ' (פס' סו).
אנו רואים לנגד עינינו את שלמה המלך פורש את ידיו ומברך את העם בקול גדול. בקריאת הברכה לכדו את עיניי המילים 'בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר נָתַן מְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל' (פס' נו). הרי זו בחירה מעניינת לפתוח כך ברכה בסיום של תפילה.

לפי ספר מלכים, ימי שלמה היו ימי שלום: 'וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כֹּל יְמֵי שְׁלֹמֹה' (מלכים א' ה, ה). זה עתה סיימו לבנות את בית המקדש במפעל בנייה עצום, והממלכה קשרה קשרים נרחבים וכלכליים עם מדינות האזור. נראה כי לא הייתה תקופה טובה יותר ליהודה וישראל מתקופת שלמה ולכן בחירתו של שלמה בביטוי 'מנוחה' מתארת היטב את המעמד הנפשי והמדיני בעת הזו.

המנהג הבבלי של שמחת קריאת התורה, שהובא לישראל ככל הנראה בימי הבינים, מבקש לחגוג את סיום קריאת התורה כולה. מנהג זה של קריאה מחזורית בתורה מבטא תפיסה גלותית ולא ציונית; רגע לפני הכניסה לארץ בספר דברים, אנו חוזרים אל נקודת ההתחלה בספר בראשית, ולמעשה לא מגיעים לעולם בקריאת התורה לארץ המובטחת. זו הסיבה שלהפטרת שמחת תורה הנאמרת בארץ ישראל, נבחר הפרק הראשון מספר יהושע, כדי לא להשאירנו עם תאוותנו בידנו. פרק זה יוצר את ההמשכיות והמימוש של ההבטחה שניתנה לעם ישראל. בהפטרה זו מודגש הצורך והחובה בלימוד תורה, ובכך נותנת תוקף לקריאתה בשמחת תורה: 'לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה' (יהושע א, ח); והיא מעודדת את יהושע לצאת אל דרכו המאתגרת בהבטחה: 'הֲלוֹא צִוִּיתִיךָ חֲזַק וֶאֱמָץ אַל תַּעֲרֹץ וְאַל תֵּחָת כִּי עִמְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ' (שם, ט).

שתי ההפטרות מתייחסות לתקופות שונות ולמנהיגים שונים. ההפטרה של ספר יהושע ניתנת למנהיג צבאי, ההולך לקראת עימות ומלחמה בכיבוש הארץ, ומחזקת אותו בשליחותו המאתגרת. ההפטרה מספר מלכים לעומת זאת מתארת תקופת שלווה וישיבה לבטח עם שלמה המלך, איש הבריתות וההסכמים, אשר מברך את עמו במנוחה, ושולח איש איש לביתו, עם סיום חנוכת המזבח.

אני מבקשת להציע כי השנה, ביום שמחת תורה, נחרוג מעט מהמנהג הבבלי, ונקרא את ההפטרה מספר מלכים, במקום ההפטרה מיהושע או לצדה:
א. אפשרות אחת היא לקרוא את הפטרת שמיני עצרת (שלמה) במקום הפטרת שמחת תורה (יהושע), ובכך להנכיח את הכמיהה שלנו למנוחה, לחזרת הא.נשים לביתם, לימי השקט ובטח בארצנו. תיאור תמונת עתיד כזו אחרי שנה של מלחמה קשה, שחוסר הוודאות בה רב, יכולה לנסוך בנו תקווה.
ב. אפשרות נוספת היא לקרוא את הפטרת שמיני עצרת בנוסף על הפטרת שמחת תורה. הצעה זו היא חידוש של מנהג עתיק מימי הבינים של קריאת שתי ההפטרות. כך, לצד הקריאה 'חזק ואמץ' הנצרכת לנו בתקופה קשה זו, ומתוך הבנה כי ייתכן שהמלחמה תימשך עוד זמן מה – תונח גם הקריאה למנוחה ולמציאות אחרת. השילוב של שתי ההפטרות ינכיח את המתח בין המשך המלחמה ולבין התקווה.
נדמה לי כי עצם שינוי המנהג בקריאת ההפטרה, יאפשר לנו לבטא במעמד קריאת התורה את האמירה כי השנה הדברים הם אחרים.