מה עכשיו

רָצִיתִי שֶׁתִּרְאֶה אֶת הַיָּרֵחַ
כִּי רָצִיתִי שֶׁתִּרְאֶה אוֹתִי

אֲפִלּוּ בִּמְלוֹאִי אֲנִי
חִקּוּי שֶׁל אוֹר
אֵין בִּי כְּדֵי לְהָאִיר צְבָעִים
רַק לְהַבְדִּיל בֵּין חֹשֶׁךְ לְחֹשֶׁךְ
וְרַק לְיוֹם אֶחָד
בִּשְׁאַר הַזְּמַן אֲנִי שׁוֹאֶלֶת אוֹר
וְנַעֲנֵית בְּחֶלְקִיּוּת
פְּעָמִים שֶׁאֵינִי נַעֲנֵית כְּלָל

*

מֵאָז לָמַדְתִּי לְבַקֵּשׁ
גִּלִּיתִי אַכְזָבָה חֲדָשָׁה
קָשָׁה מִן הַקּוֹדְמוֹת לָהּ:
הֵבַנְתָּ אוֹתִי וּבָחַרְתָּ לְסָרֵב

מָה עַכְשָׁו?

>> ״אני תמיד יוצרת, בכל תקופה בחיי״ – ראיון עם המשוררת נגה באומס, במדור גלוית עיניים במגזין גלויה