כָּל הַלַּיְלָה הִתְהַפַּכְתִּי
מִצַּד לְצַד,
לֹא יָדַעְתִּי מָנוֹחַ.
אוּלַי זֶה הַגֶּשֶׁם,
שֶׁהִתְנַפֵּץ בַּחֲבָטָה
עַל הַתְּרִיסִים הַמּוּגָפִים,
אוֹ הַנְּבִיחוֹת הַצְּרוּדוֹת
שֶׁל הָרוֹעֶה מֵהַדִּירָה הַסְּמוּכָה.
אֲנִי יָכוֹל לְהִשָּׁבַע
שֶׁבִּסְבִיבוֹת שָׁלוֹשׁ וָרֶבַע
הַכֹּל הִתְעַרְבֵּב זֶה בָּזֶה
וְשָׁמַעְתִּי פְּלֻגּוֹת חַיָּלִים
צוֹעֲדוֹת
בַּגֶשֶׁם
לִצְלילֵי כּלָבִים נוֹבְחִים
מֵאֵי שָׁם.

כַּנִּרְאֶה הָיוּ אֵלֶּה
רִגְשׁוֹת הָאָשָׁם
שֶׁהִשְׁאִירוּ אוֹתִי עֵר.