(שדה בוקר)
קִירוֹת בֵּיתִי
אַדִּירִים,
נִצְּבוּ בְּשִׁבְרָם.
יְעֵלִים שָׁתוּ מִלִּבּוֹ
הֶחָשׂוּף
שֶׁל הַשֶּׁבֶר.
בַּמַּטְלִית הַיְּשָׁנָה
נִגַּבְתִּי אָבָק
הֵסַרְתִּי עֲנָנִים מִפִּנּוֹת הַתִּקְרָה
וּמִמֶּנָּה נָשְׁרוּ סְנוּנִיּוֹת
עַלְעַלֵּי הַשִּׁיטָה דַּק מִן הַדַּק
נָעִים בָּרוּחַ.
הָרַדְיוֹ נִגֵּן צִרְצָרוֹ הַנִּסְפָּג בַּסֶּלַע
הַסֶּלַע שָׁתַק צִרְצָרוֹ.
זָכִיתִי בָּאוֹר.
הָיִיתִי הֶפְקֵר