לִבִּי נִמְלָא קִנְאָה אֶל מוּל אֹשֶׁר צִפּוֹרִי.
זִמְזוּם הָרַדְיוֹ אֵינוֹ מֵפֵר אֶת שַׁלְוָתָהּ.
שָׁם לְמַעְלָה חֻקֵּי הַכֹּבֶד שֶׁל אַרְצִי אֵינָם חָלִים.
עוֹף הַשָּׁמַיִם חָג לוֹ חָג
אֶל עַל מֵעֵבֶר
לִכְאֵב הַשְּׁכוֹל הָאֱנוֹשִׁי.

אִישׁ לֹא יֹאמַר לַצִּפּוֹר 'אַל תָּשִׁירִי'.
אִישׁ לֹא יֹאמַר 'אַל תַּרְעִידִי נִימֵי נַפְשֵׁךְ,
חִדְלִי!'.

חֲפֵצָה גַּם אֲנִי בְּגוּף זָעִיר,
עֲטוּר נוֹצוֹת קַלִּילוֹת מֵרֹגַע, סְמִיכוֹת מִמְּתִיקוּתָן.
הַיּוֹם מְבַקֶּשֶׁת אֲנִי לַעֲצֹם אֶת עֵינַי עַל עָנָף,
לִהְיוֹת רְחוֹקָה.
קְרוֹבָה אֶל עַצְמִי.

מתוך 'חמלת אשת העורב' הוצאת צור-אות, 2016.