סוֹף כָּל סוֹף צִפּוֹר
לֹא מְזֹהָה אִיְּשָׁה אֶת הַשּׁוֹבָךְ
שֶׁתָּלִינוּ לִפְנֵי שָׁנָה בַּיַּעַר.
יָדַעְתִּי זֹאת לְפִי הַקּוֹל שֶׁנָּקַשׁ
בָּעֵץ הַמְּעֻבָּד הַקָּרוֹב
וַאֲנִי שֶׁעָמַדְתִּי לְיַד הַשּׁוֹבָךְ
רָאִיתִי נוֹצָה בַּתְּנוּעָה
מְחַפֶּשֶׂת מָקוֹם לָנוּחַ בּוֹ.
הַדְּבָרִים
קַשּׁוּבִים אֶל הָרוּחַ כָּל הַזְּמַן
הַיְּלָדִים מְחַפְּשִׂים אֶת הוֹרֵיהֶם.
מַהוּ סֵדֶר הָעוֹלָם אִם לֹא
אָדָם, אֵשׁ וְיַעַר?
כְּשֶׁתַּם הָרֶגַע אָרַזְתִּי אֶת
כְּלִי הָעֲבוֹדָה וְהָלַכְתִּי מֵהַמָּקוֹם
מַרְעִישָׁה יֶתֶר עַל הַמִּדָּה
כְּדֵי שֶׁהִיא תּוּכַל לְהַבְחִין גַּם בִּי
וּבַקִּיּוּם שֶׁבִּקַּשְׁתִּי לְעַצְמִי
שָׁם.