* (בפעם האחרונה שהייתי פה)

בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה שֶׁהָיִיתִי פֹּה, הַקַּיִץ הָאָרֹךְ הָלַךְ וְנִגְמַר לוֹ, אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לָחֲשָׁה אֵלַי לָשׁוּב אֵלֶיהָ. וְאָז מְאֹרְעוֹת אוֹקְטוֹבֶּר וּפּוֹסְט אוֹקְטוֹבֶּר וְלָנֶצַח אוֹקְטוֹבֶּר. וְהִנֵּה שׁוּב אֲנִי נִפְגָּשׁ עִם הָרַקְדָנִית הַמְּכַשֶּׁפֶת. אֲנִי נִזְכָּר אֵיךְ הָיִינוּ מִתְכַּתְּבִים בְּאָבִיב 2023, כְּשֶׁהִיא עוֹד גָּרָה בְּמֶקְסִיקוֹ. הִיא הָיְתָה שׁוֹלַחַת אֵלַי מִלִּים מְיֻחָדוֹת בַּלֵּילוֹת, רֶגַע לִפְנֵי שֶׁהָיְתָה מַרְפָּה מִן הַיּוֹם הַגָּדוּשׁ, וַעֲבוּרִי אֵלּוּ הָיוּ הַמִּלִּים הָרִאשׁוֹנוֹת אִתָּן הָיִיתִי מִתְעוֹרֵר בַּבֹּקֶר, שֶׁהָיוּ כְּמוֹ שֶׁמֶשׁ גְּדוֹלָה. שְׁנֵי אֲזוֹרֵי זְמַן שׁוֹנִים, שְׁנֵי גּוּפִים אֱנוֹשִׁיִּים, שְׁתֵּי תּוֹדָעוֹת נִפְרָדוֹת וּמְחֻבָּרוֹת. וְגַם כָּאן כָּעֵת, כְּשֶׁאַדְמַת יִשְׂרָאֵל רְחוֹקָה, אֲנִי שׂוֹחֶה בְּתוֹךְ הַמִּרְוָח שֶׁל שְׁנֵי אֲזוֹרֵי זְמַן, שְׁנֵי גּוּפֵי עֲנָק, שְׁנֵי עוֹלָמוֹת. הַחַיִּים קוֹרִים; אֲנָשִׁים רוֹקְדִים, אֲנָשִׁים מֵתִים. הַיָּם הוּא אוֹתוֹ הַיָּם. מַסְתִּירִים אוֹתוֹ הַרְבֵּה דְּבָרִים. וּבְתוֹךְ כָּל זֶה, אֶת חַג פּוּרִים לֹא חָגַגְתִּי הַשָּׁנָה. אֲבָל אֶת הֲוָיַת הַמָּסַכִּים וְהַמַּסֵּכוֹת הִרְגַּשְׁתִּי בְּכָל מָקוֹם. מָה אֶרְצֶה לִהְיוֹת הַיּוֹם? מָתַי אָמַרְתִּי אֱמֶת בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה? מִי עֲדַיִן לֹא שָׁמַע מִמֶּנִּי שֶׁאֲנִי אוֹהֵב אוֹתוֹ? מָה אֲנִי כְּבָר יוֹדֵעַ. מֵהָהָר אֶל הַנָּהָר, כָּל אָדָם מְבַקֵּשׁ לִהְיוֹת חָפְשִׁי. אֲבָל מִי מוּכָן לְהַקְרִיב אֶת כָּל הָאֱמוּנוֹת וְהַמְּעָרוֹת הַמֻּכָּרוֹת בִּשְׁבִיל לְהַרְגִּישׁ אֶת תְּנוּעַת הָרוּחַ עַל הַגּוּף הָעֵירֹם? כַּמָּה זְמַן נִשְׁאַר, אֵינֶנָּה שְׁאֵלָה אֶלָּא דֶּלֶת. הַטֶּבַע לְעוֹלָם מַמְשִׁיךְ

שיר של ישראל אלירז