וְזֶה לֹא הִסְפִּיק לִי.
אָכַלְתִּי אֶת כָּל הָאֹכֶל שֶׁבָּעוֹלָם
לֹא שָׁכַחְתִּי עוֹד מַשֶּׁהוּ מָתוֹק לְקִנּוּחַ
וְאֵיפֹה הַשֹּׂבַע

רָדַפְתִּי אַחֲרֵי הָרוּחַ
הִנֵּה הִנֵּה אֲנִי תּוֹפֵס –
נִדְהַמְתִּי לְגַלּוֹת שֶׁיָּדַי רֵיקוֹת.

חִזַּרְתִּי שׁוּב וְשׁוּב
וּמָצָאתִי מַשֶּׁהוּ מִן הַנִּסְתָּר
הַמִּתְגַּלֶּה בְּנַחְשׁוֹל תְּשׁוּקָה
וְאֵינוֹ מַסְפִּיק.

הִתְעַצַּבְתִּי עַל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ
וּלְאִישׁ לֹא הָיָה אִכְפַּת.

חֵי נַפְשִׁי, נִסִּיתִי לִשְׂמֹחַ בְּחֶלְקִי,
אֲבָל זֶה פָּשׁוּט לֹא הִסְפִּיק.

קַמְתִּי בַּבֹּקֶר מֻקְדָּם
וְאָמַרְתְּ לִי חַכֵּה רֶגַע
אֲנִי רוֹצָה לְנַשֵּׁק אוֹתְךָ מִתּוֹךְ הַחֲלוֹם
שֶׁבּוֹ אֲנִי נִמְצֵאת עַכְשָׁו.

וְהָיָה לִי כָּל מַה שֶּׁרָצִיתִי
וְעוֹד הַנְּשִׁיקָה הַזֹּאת.