דָּנִיאֵל הָיָה יָשֵׁן עֵירֹם וּמַשְׁתִּין עַל הַסְּדִינִים.
כְּשֶׁבָּאתִי לְבִקּוּר בַּיִת, הַקָּטָן שֶׁלּוֹ הִתְכַּוֵּץ פְּנִימָה, כְּמוֹ רֹאשׁ שֶׁל צָב, יוֹדֵעַ
שֶׁלֹּא מַשְׁתִּינִים לְיַד הָעוֹבֶדֶת סוֹצְיָאלִית בַּסָּלוֹן,
אֲבָל הָרֵיחַ שֶׁעָמַד בְּכָל הַבַּיִת הִסְגִּיר אוֹתוֹ.
בְּכָל בִּקּוּר שֶׁלִּי אִמָּא שֶׁלּוֹ בִּזְבְּזָה עָלַי טִיטוּל.
דָּנִיאֵל אָכַל רַק גְּבִינָה צְהֻבָּה,
וְלֹא שׁוּם דָּבָר אַחֵר. שָׁעוֹת
הָיָה מְשַׂחֵק בַּגְּבִינָה בְּטֶרֶם אָכַל אוֹתָהּ. לָשׁ מִמֶּנָּה כַּדּוּר,
אוֹ דְּמוּת, אוֹ אוֹטוֹ. גְּבִינָה־פְּלַסְטֵלִינָה. דָּנִיאֵל הָיָה מְפַסֵּל פִּסְלוֹנִים נִפְלָאִים
שֶׁחֲבָל לֶאֱכֹל אוֹתָם.
הֵם הָיוּ רַק אִמָּא (שְׁאֵרִיּוֹת שֶׁל אִמָּא) וְדָנִיאֵל
וּגְבִינָה צְהֻבָּה.
דָּנִיאֵל הָיָה יַלְדּוֹן חָכָם. הֵבֵאתִי לוֹ קֻבִּיּוֹת וְכַדּוּר וּבֻבָּה,
כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל אֶת הַגְּבִינָה כְּשֶׁהִיא טְרִיָּה. הֵבֵאתִי לוֹ טִיטוּלִים
וּצְבָעִים וְדַפִּים, וְנַעֲלַיִם לַחֹרֶף וּמְעִיל יָד שְׁנִיָּה, וְלִקְרַאת כִּתָּה אָלֶף
אֲפִלּוּ הִשַּׂגְתִּי מַחְשֵׁב וּמִטָּה וַאֲרוֹן מֵחֲנוּת רָהִיטִים
שֶׁתָּמִיד הָיְתָה טוֹבָה אֵלַי.
יוֹם אֶחָד דָּנִיאֵל יִהְיֶה אַדְרִיכָל.
כְּשֶׁהֵבֵאתִי לוֹ עִפָּרוֹן הוּא שִׂרְטֵט עוֹלָם שָׁלֵם
מִחוּץ לְקַוֵּי הָעֹנִי שֶׁלּוֹ.

מתוך הספר לא יכולתי לרשום את זה בתיק – שירים מפנקסה של עובדת סוציאלית, הוצאת פרדס