נועם דרומי

אֶרֶץ מוֹצָאִי נִסְתְּמָה / וְכָל הַדְּבָרִים בָּהּ עוֹלִים עַל גְּדוֹתֵיהֶם.

הַשַּׁעַר נִפְרַץ, הַכֹּל נִשְׁפַּךְ מִמֶּנּוּ / דְּרוּכָה הָיִיתִי אֶל הַחֹרֶשׁ, הָרוֹבֵץ מוּלִי

הַדְּבָרִים / קַשּׁוּבִים אֶל הָרוּחַ כָּל הַזְּמַן

צָרִיךְ לְהִסְתַּדֵּר וּלְקַבֵּל. הָעוֹלָם הוּא / מָקוֹם שֶׁאַף אֵם לֹא תּוּכַל לְתָאֵר לְיַלְדָּתָהּ, פָּשׁוּט / כִּי זֶה מִתְחַלֵּף בֵּין יֵאוּשׁ וְתִקְוָה