ראוי להכיר בצורך הקיים בשדה היהדות הישראלית: הגברת המודעות לפוטנציאל הניצול והפגיעה של בעלי ובעלות סמכות, הצורך בהענקת מושגים ושפה מקצועיים ומעל לכל - כלים עבור התנהלות טובה יותר במרחבים של ארגונים וקהילות שלסמכות הרוחנית / דתית / אידיאולוגית יש כוח, ועל כן גם אחריות רבה. מאמר על הצורך ב״ברית אמונים״ שישרור בשדה היהדות הישראלית.

הרבה ד״ר וונדי זירלזר כותבת על השיר - שנכתב לפני כמעט 100 שנים - ״דינה״ מאת שולמית קלוגאי. לדידה, השיר מעניק נופך דרמטי לדממה הרועמת סביב גורלה של דינה עצמה, בכך ששואל סדרה של שאלות נוקבות.

גַּם שְׁתִיקָה נִמְתַּחַת שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה / יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁלֹּא אֲסַפֵּר עֲלֵיהֶם לְעוֹלָם

הצעה עכשווית מאת רבי נריה רפאל כנפו, יחד עם השותפה יוזמת מילנה קרטובסקי עייאש למדרש פתיחתא, קצידה וקינה לפרשת דינה

מחשבות לקראת פרשת ׳וישלח׳ ושבוע דינה - על מוסר, קהילה, קבעון ושינוי נצרך: ״התגובה הקהילתית לשתיקתה של הנאנסת בשדה בספר דברים צריכה להיות צעקה גדולה, בשמה ובשבילה״.

הרב עזרא קליין במאמר לשבוע דינה המביט מתוך אחריות תורנית ומוסרית על מקומם של יחידים וקהילות ביחס לפגיעות מיניות: ״זה מה שפרשת דינה באה לשנות, יש להגיד לקורבנות: אנחנו שומעים אתכם. יש לומר למשפחות: כל פעולה עדיפה מקשר של שתיקה. יש להתמיד ולומר באופן ציבורי: ואם לא הקשבנו עד עכשיו למי שעברו פגיעה מינית - זו הבעיה של כולנו, לא רק שלכם ושלכן״.

מדרש הקושר בין שתיקת דינה לקול של בנות צפלחד, בהמשך לידוע מהפרשנים ובקול עכשווי: והלא דרשו חכמים: בת היתה לדינה ושמה אסנת ונישאה ליוסף במצרים. דינה ילדה את אסנת ואסנת ילדה את מנשה ומנשה הוליד את מכיר ומכיר הוליד את גלעד וגלעד הוליד את חפר וחפר הוליד את צלפחד. ובחלוף שבעה דורות עתידות היו לקום בנות בנותיה של דינה (אמרי: 'בנות דינה') להתייצב בפני העדה ולדרוש את נחלתה האבודה של דינה

התוכנית שלהם הצליחה. הם נקמו את כבודי. בשבילם זה נגמר אך לא בשבילי.

שלוש קריאות מדרשיות בסיפורי המקרא ובזעקות העולות מתוכם.

אֲבוּדִים מִכָּאן / וָהָלְאָה קְרָא / אֵלַי שׁוּב / דִּינָה

הוֹתִירוּ מֶלַח מְסֻיָּד / עֵדוּת יְבֵשָׁה לְכָל עַוְּלוֹת / סְדוֹם וַעֲמֹרָה

חוֹמוֹת לֹא הִפְרִידוּ בֵּין אָהֳלֵיהֶם / וּבֵין אָהֳלֵי לִבָּהּ / וְטָחוּ עֵינֵיהֶם לִרְאוֹת / חִוְּרוֹן פְּנֵי אֲחוֹתָם.