אָדָם כּוֹתֵב אֶת בֵּיתוֹ מֵחָדָשׁ
מְשֻׂרְטָט מִבִּפְנִים, כּוֹאֵב מִבַּחוּץ.
בֶּטוֹן חָשׂוּף מְכַסֶּה חֲדָרִים מוּאָרִים.

מִבַּעַד לְחַלּוֹן בּוֹדֵד נִשְׁקָף עוֹלָם:
עֵצִים, יְלָדִים, מִדְרָכוֹת לֹא אֲחִידוֹת,
נָשִׁים מְטֻפָּחוֹת הוֹלְכוֹת בַּשְּׁבִיל.

מֵעוֹלָם לֹא דָּפְקוּ עַל דַּלְתּוֹ.
מֵעוֹלָם לֹא פִּרְסֵם אֶת בֵּיתוֹ הַכָּתוּב בָּרַבִּים.
הַכְּאֵבִים הֵנִיסוּ אֶת הַמִּסְתַּכְּלִים
הַכְּלָבִים הִבְרִיחוּ אֶת מְעַט הַסַּקְרָנִים.

וּבְתוֹךְ הַבַּיִת הַשָּׁקֵט, הַמְרֹהָט,
הָאוֹר נִפְרַשׂ חָלָק בֵּין הַחֲדָרִים.

מתוך הספר 'מדבר עם הבית', אבן חושן 2015