נעמה שקד

לַעֲשׂוֹת בַּגּוּף מָקוֹם לַתּוֹרָה שֶׁתִּכָּנֵס / שֶׁתֵּשֵׁב בִּי, מְעָרָה

עֵץ חַיִּים עַכְשָׁו / צוֹמֵחַ בְּגַבִּי, בַּשִּׁדְרָה / פּוֹרֵשׂ עֲנָפִים וּתְמוּרוֹת

אשרי אותם המשתדלים בתורה תמיד, שבאים אליה בהשתוקקות, בכיסופים, ונעשית נהר המושך ומתמלאת מים ממקורהּ

אֶבֶן, כְּשֶׁתֵּצְאִי - תִּקְּחִי מְלֹא יָדַיִם מִן הָאֵשׁ שֶׁבָּךְ, הָהָר / וְהַקּוֹלוֹת, תִּטְוִי שָׁמַיִם רְחָבִים

בשעה שצמתך משתלשלת מדברי תורה לנביאים ומנביאים לאנשי כנסת הגדולה ומהם לחכמים ומהם לחלוצים, והדברים שמחים כעיקר נתינתן מסיני. ואש מתלהטת מתלקחת בתוך הדברים – גרגרי רימון שקופים ובתוכם ניצוץ נברא.

לֶאֱחֹז בְּמַעֲקֶה פְּנִימִי / לֹא לִפֹּל הַחוּצָה