הָעִנְיָן הוּא,
שֶׁלִּפְעָמִים חוֹלֵף בָּךְ הִרְהוּר
שֶׁהִנֵּה אַתְּ שׁוּב, לְרֶגַע אֶחָד קָטָן,
כִּמְעַט מְאֻשֶּׁרֶת.
מִן דִּגְדּוּג כָּזֶה בַּבֶּטֶן.
יָכֹלְתְּ לְפַסְפֵס אוֹתוֹ בְּאַלְפִּית הַשְּׁנִיָּה,
אֲבָל בְּכָל זֹאת הִבְחַנְתְּ בּוֹ.
וְהָעִנְיָן הוּא,
שֶׁאַתְּ חוֹזֶרֶת וְאוֹמֶרֶת לְעַצְמֵךְ
זֶה לֹא הַזְּמַן עַכְשָׁו לִהְיוֹת מְאֻשֶּׁרֶת.
זֶה לֹא הַזְּמַן.
אֲבָל בְּכָל זֹאת הוּא רִפְרֵף וְנָגַע בָּךְ בִּכְנָפָיו
לְשַׁבְרִיר קְטַנְטַן
וְעָף