רוּחַ עֵץ חַמָּה מֵהַחַלּוֹן
מְנַדֶּפֶת אֶת רֵיחַ הַהַסָּעָה הַדָּבֵק בָּעוֹר (גּוּפִים דְּחוּסִים
בִּטְרֵנִינְג כָּחֹל אָפֹר, שְׂרוֹכִים שֶׁנִּפְרְמוּ, לֶחֶם חֻמְצִי).
אַחַר הַצָּהֳרַיִם נְקִישָׁה עַל הַדֶּלֶת,
אֲנִי פּוֹתַחַת. הַיַּלְדָּה הָאֲדֻמָּה מֵהַכִּתָּה שֶׁמֵּעָלַי
מַזְמִינָה אוֹתִי לְשַׂחֵק, נְחִיל יְלָדִים מְנַעַנְעֵי גַּפַּיִם מֵאֲחוֹרֶיהָ,
מַרְבֵּה רַגְלַיִם אֵימְתָנִי עִם רֹאשׁ אֶחָד. "רַק קֹדֶם תִּסְתַּכְּלִי",
הִיא דּוֹחֶפֶת לְחֵיקִי דְּלִי לָבָן. עָמֹק בִּפְנִים צָנוּף דָּבָר זָעִיר,
מָעוּךְ, אוּלַי עַכְבָּר. הָרֵיחַ הוֹדֵף אוֹתִי לַקִּיר. הַדֶּלֶת נִסְגֶּרֶת וּצְחוֹק
מִתְגַּלְגֵּל מַטָּה בַּמַּדְרֵגוֹת. אִמָּא וְאַבָּא רוֹאִים טֵלֵוִיזְיָה בַּסָּלוֹן,
אֲנִי רוֹצָה לְסַפֵּר לָהֶם שֶׁגַּם הַיּוֹם נִצַּלְתִּי בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן
רַק שֶׁאֲנִי לֹא יוֹדַעַת מִמָּה.

מתוך הספר גֶּלֶם, בהוצאת פרדס (2022)