אזהרת טריגר

Trigger Warning

התוכן שלפניך עשוי להיות קשה לקריאה ומעורר רגשות של עצב וכאב.
אפשר לבחור לדלג ואפשר לבחור לעצור באמצע הקריאה.
מומלץ להקשיב לעצמך בזמן הזה.

דרשה לשבת על דינה, יעקב וישראל והאם יש בכלל אפשרות לתיקון סיפור האונס של דינה.

השנה אנו כה זקוקים ליותר אור, כמה שהלל צדק. והצפייה לחודש טבת וסוף של חנוכה מבטיחה עוד ועוד אור! וכל שנה החג שלנו הוא מתואם עם הירח הכי רזה שהשמים ואנחנו זקוקים לאור!

השאלה שעומדת לפנינו בפרשיות האחרונות ושתלווה אותנו עד סוף בראשית היא מי אנחנו, האם אנחנו בני יעקב או בני ישראל? האם אנחנו כמו יעקב הרמאי, המפלג, השותק מול ביתו היחידה? החולם על סולם , חווה את האלוהות אך דורש בטחונות…

או מתי אנו בני ישראל, הנאבק עם איש ועובר איזו תובנה שמכינה אותו להתחבק עם עשיו. וסוף סוף מקבל על עצמו את השם ישראל: כי שרית עם אלוהים ואנשים ותוכל…

השנה עם הדגש שנתעכב על פרשת דינה (שותפות דינה), פעם הראשונה  ששמעתי לא רק הקול של דינה אלא, הבנתי שהסיפור של תמר ויהודה הוא סוג של מראה או אפילו תיקון לפרשת דינה. אך העוצמה של החיבורים האלו מגיע לשיאו בפרשת מקץ.

פרשת מקץ מלווה אותי כבר הרבה זמן, בעצם מאז שקראנו אותו לפני שנה, בעיצומה של המלחמה בזמן שרוב בחטופים בעזה. בפרשת מקץ יש סיפור על פדיון שבוי…אבל אני רצה קדימה.

נחזור לפני שבועיים. שם אנו פוגשים את יעקב, בוגר יותר, איש עם אמצעים וצאצאים רבים שלא נדבר על הצאן וכו'. הסיפור ידוע אך ההפטרה פחות. לפי המסורת שנו קוראים את הנביא עובדיה, שבה אנו קוראים איך צאצאיו של עשיו האח הופך לאדום האיוב:

 וְהָיָה בֵית-יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה, וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ, וְדָלְקוּ בָהֶם, וַאֲכָלוּם; וְלֹא-יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו, כִּי יְהוָה דִּבֵּר. 

הפטרה מלאת נקמה ומלחמה. לא בדיוק הנימה של פרשת וישלח. אצלינו בקהילת כל הנשמה, אחת מחברינו, מורה וחוקרת מקרא, מביאה אלטרנטיבות להפטרה שמשקפת את הערכים שלנו. אסתר אדלסברג שאלה: מי אנחנו בית יעקב או בני ישראל? והיא בחרה במקום בנביא ישעיהו.  הוא שמביע קול  שפונה ליעקב ואין שום תזכור לעשיו. 

שִׁמְעוּ-זֹאת בֵּית-יַעֲקֹב, הַנִּקְרָאִים בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל, וּמִמֵּי יְהוּדָה, יָצָאוּ; הַנִּשְׁבָּעִים בְּשֵׁם יְהוָה, וּבֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַזְכִּירוּ–לֹא בֶאֱמֶת, וְלֹא בִצְדָקָה.  כִּי-מֵעִיר הַקֹּדֶשׁ נִקְרָאוּ, וְעַל-אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נִסְמָכוּ:  ה׳ צְבָאוֹת, שְׁמוֹ. 

 ישעיהו  מ"ח א'-ב'

יעקב הוא השחקן הראשי, אבל יהודה יהפוך לשחקן לא פחות חשוב ואולי אף יותר. 

חזרה לפרשת מקץ: יוסף המוסתר ממשיך להשפיל את אחיו: ומחליט שהוא רוצה לראות את בנימין. יעקב שומר עליו בארץ כנען. יוסף מחליט להחזיק את שמעון שבוי עד שה"פדיון" יגיע בשם בנימין! שמעון ישתחרר אך ורק כשבנימין יגיע למצריים.

זו פעם ראשונה שהבנתי למה דווקא שמעון נשאר בשבי!  הרי מי הוביל את מלחמת הנקמה והרצח של בני שכם? מי לא התייחס לאחותו דינה וחשב רק על כבוד המשפחה שלו? אז הנה…קצת לקח: שב שמעון בלב מצריים , תהיה אתה מושתק וחסר אונים. תרגשי מה זה להיות OBJECT  במקום SUBJECT

ומי יש לה קול והיא לוקחת את הגורל שלה לידיים, הרי זו תמר. היא שיוזמת קיום יחסים עם החותן שלה יהודה. היא שיודעת מראש ש"היא תהיה אשימה". SHE WAS ASKING FOR IT

תמר היא זאת שמלמדת יהודה לא רק "להתנצל" אלא לתפוס אחראיות. FAST FORWARD

הקטע הזה מפרשת מקץ מלווה אותי כבר שנה שלמה. כי זה הסיפור של פדיון שבוי. בפסוקים אלה יעקב הופך לישראל:

שִׁבְרוּ-לָנוּ מְעַט-אֹכֶל.: וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוּדָה, לֵאמֹר:  הָעֵד הֵעִד בָּנוּ הָאִישׁ לֵאמֹר לֹא-תִרְאוּ פָנַי, בִּלְתִּי אֲחִיכֶם אִתְּכֶם: אִם-יֶשְׁךָ מְשַׁלֵּחַ אֶת-אָחִינוּ, אִתָּנוּ–נֵרְדָה, וְנִשְׁבְּרָה לְךָ אֹכֶל: וְאִם-אֵינְךָ מְשַׁלֵּחַ, לֹא נֵרֵד:  כִּי-הָאִישׁ אָמַר אֵלֵינוּ, לֹא-תִרְאוּ פָנַי, בִּלְתִּי, אֲחִיכֶם אִתְּכֶם: וַיֹּאמֶר, יִשְׂרָאֵל, לָמָה הֲרֵעֹתֶם, לִי–לְהַגִּיד לָאִישׁ, הַעוֹד לָכֶם אָח: וַיֹּאמְרוּ שָׁאוֹל שָׁאַל-הָאִישׁ לָנוּ וּלְמוֹלַדְתֵּנוּ לֵאמֹר, הַעוֹד אֲבִיכֶם חַי הֲיֵשׁ לָכֶם אָח, וַנַּגֶּד-לוֹ, עַל-פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; הֲיָדוֹעַ נֵדַע–כִּי יֹאמַר, הוֹרִידוּ אֶת-אֲחִיכֶם  אָנֹכִי, אֶעֶרְבֶנּוּ–מִיָּדִי, תְּבַקְשֶׁנּוּ: וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל-יִשְׂרָאֵל אָבִיו, שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי–וְנָקוּמָה ונליכה ; וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת, גַּם-אֲנַחְנוּ גַם-אַתָּה גַּם-טַפֵּנו!:

בראשית מ"ג ב'-ח'.

זה ה-DNA של עם ישראל….יש לקום, ללכת לחות ולא למות! זו המשימה לנו ולטפינו! ואם המילים אלה.."יהודה" משכנע את "ישראל"…שימו לב, איזה אותיות יש ב"יהודה"…אולי זו רגע אל זמני ש "יהוה" מדבר עם עם ישראל לדורי דורות!

אז האם אנחנו בני יעקב או בני ישראל? 

 אולי יש עוד אופציה – דבר אחרון ותיקון אחרון:

בנות צלפחד – בנותיה של דינה

 ע"פ הרבה אילה שעשוע-מירון

״הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם" – לכם ולא לכן?
והיכן היתה דינה? ומה ברכתה? ואחריתה? והיכן נחלתה?
והלא דרשו חכמים: בת היתה לדינה ושמה אסנת ונישאה ליוסף במצרים.
דינה ילדה את אסנת ואסנת ילדה את מנשה ומנשה הוליד את מכיר ומכיר הוליד את גלעד וגלעד הוליד את חפר וחפר הוליד את צלפחד. ובחלוף שבעה דורות עתידות היו לקום בנות בנותיה של דינה (אמרי: 'בנות דינה') להתייצב בפני העדה ולדרוש את נחלתה האבודה של דינה, שנאמר: 
"תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה" –
אחוזה ואחיזה באדמת ארץ ישראל
ואחיזה בתורה, בלימוד ובמדרש. 
ואין התורה שלמה ללא חלקה של דינה, שנאמר:
"כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה". 
וכן נאמר:
"וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד… בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה"
ונאמר: "שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם".
תלה הכתוב דבריהן של בנות צלפחד בקלקלתם של שמעון ולוי.
במקום שבו קלקלו שמעון ולוי
בנות צלפחד תיקנו,
ובמקום שבו החריש יעקב, שנאמר: "וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב עַד בֹּאָם"
השמיעו בנות צלפחד את קולן, שנאמר: "כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת".
אל תאמרי "כֵּן" אמרי "כַּן" מלשון: השיבו הצדק עַל כַּנּוֹ.

אז….לפי זכריה: לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי!