זֶה לַיְלָה. עָמֹק מֵרֶחֶם, אָפֵל מִיּוֹם.
אֲנִי נִשְׁבֶּרֶת עַל קִירוֹת הַבַּיִת כְּגַל, וְאֵין מַחֲרִיד אֶת שְׁנַתְכֶם.
אֵינִי יְרֵאָה יוֹתֵר מִמַּגַּע הַלַּיְלָה בְּעוֹרִי;
מָה יַעֲשֶׂה לִי הַבָּשָׂר.

אֲנִי כּוֹרָה לִי בַּיִת בְּחֵיק הַלַּיְלָה
בְּאֵין בַּיִת אַחֵר.
בַּבּוֹר הָרֵיק שֶׁל הַבְּדִידוּת, הֶחָשֵׁךְ הוּא יָדִיד
אֲנִי מַכִּירָה בּוֹ אֶת פָּנַי.

אַתְּ מַשְׁמִיעָה קוֹל בִּשְׁנָתֵךְ: מְצַיֶּצֶת בְּכִי
עֲטוּפָה בִּי כָּעֵירֹם בַּבָּשָׂר.

אָנוּ מִתְהַלְּכִים כְּאִלּוּ לֹא צָעַדְנוּ מֵעוֹלָם עַל אֲדָמָה
כְּאִלּוּ לֹא יָדַעְנוּ טַעֲמָם שֶׁל מַיִם.
זוֹ אַשְׁמֹרֶת רְבִיעִית. תִּינוֹקוֹת חוֹלְמִים
אִמָּהוֹת עִוְּרוֹת מְיַלְּדוֹת אֶת קִירוֹת הַבַּיִת
מְצַיְּרוֹת בְּרֶגֶל יְחֵפָה
אֶת גְּבוּלוֹתָיו.

מתוך הספר בית בחיק הלילה בהוצאת אבן חושן (2013)