1.
הַמְּשׁוֹרֵר צָרִיךְ לְשַׁנּוֹת אֶת הָעוֹלָם, לַעֲמֹד בַּפֶּתַח וּלְהַתְרִיעַ –
אֵלֶּה שֶׁאוֹמְרִים כָּךְ לֹא כּוֹתְבִים שִׁירָה, שֶׁהֲרֵי מִי קוֹרֵא שִׁירָה?
בְּעִדָּן שֶׁל תִּיקְצוּר אֶלֶקְטְרוֹנֵי שׁוֹכְחִים מָה זֶה לִכְתֹּב/לִקְרֹא
מִכְתָּב עִם פְּתִיחָה, אֶמְצַע, קְצָת הֲגִיגִים, וְסִיּוּם שֶׁל בְּרָכוֹת.
מִכְתָּב שֶׁמַּתְחִיל בְּמָה שְׁלוֹמְךָ, מָה שְׁלוֹם הַיְּלָדִים אֵיךְ מֶזֶג הָאֲוִיר
וּמָה שְׁלוֹם הַיּוֹנִים עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן, וּמָה שְׁלוֹם עַצְמֵנוּ, שֶׁהָיִינוּ
חוֹלִים/בְּרִיאִים בַּחֹרֶף הַקַּר הַזֶּה, שֶׁהַשָּׁכֵן מֵת פִּתְאוֹם, שֶׁיֵּשׁ
סֶדֶק בַּקִּיר. מִי זוֹכֵר אֵיךְ אוֹחֲזִים בְּעֵט הַכְּתִיבָה, כְּשֶׁהַמִּקְלֶדֶת
מְתַקְתֶּקֶת בִּמְיֻמָּנוּת מַבְהִיקָה.

2.
לְמִי יֵשׁ זְמַן לִקְרֹא/ לִכְתֹּב מִכְתָּב אוֹ שִׁיר
שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יוֹתֵר מִשְּׁתֵּי שׁוּרוֹת
כְּשֶׁצָּרִיךְ לִשְׁלֹחַ אֶת הַיְּלָדִים לְבֵית הַסֵּפֶר
לִקְנוֹת, לְבַשֵּׁל, לַעֲבֹד עַד צֵאת הַחַמָּה.
מִי קוֹרֵא שִׁירָה שֶׁמְּכַוֶּצֶת אֶת הַלֵּב וּמַרְחִיבָה אוֹתוֹ,
לְעִתִּים, מִשּׁוּם מָה, מַחְסִירָה פְּעִימָה

3.
הַמְּשׁוֹרֵר צָרִיךְ לִכְתֹּב שִׁירָה
כְּדֵי לְהָעִיר אֶת הַשֶּׁמֶשׁ, כְּדֵי לְאַפְשֵׁר לַצְּמָחִים לִגְדֹּל.
כְּדֵי לְהַקְשִׁיב, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה לוֹ סִבָּה לָקוּם בַּבֹּקֶר,
הַמְּשׁוֹרֵר צָרִיךְ לִכְתֹּב כְּדֵי לִנְשֹׁם, כְּדֵי לִלְגֹּם אֶת הָעוֹלָם.
אַל תַּאֲמִינוּ לָרוֹמַנְטִיקָה הַזּוֹ, לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר
הַמְּשׁוֹרֵר כּוֹתֵב כִּי הוּא מוֹצָא עַצְמוֹ כּוֹתֵב.