מִעוּט הַדְּמוּת
מְמַעֵט אֶת הַזְּמַן
שֶׁאֲנִי נְכוֹנָה
לְהַמְתִּין
עַד אֶפְרֶה וְאֶרְבֶּה.
בְּבִטְנִי הַצְּפוּדָה
מִתְרוֹצְצוֹת, מוּפַזּוֹת
שִׁשִּׁים רִבּוֹא דְּמוּיוֹת:
דְּמוּת וְעוֹד דְּמוּת
וְעוֹדְמוּת – –
מְחִיר כָּל הַדָּם.
קָרֵב יוֹם אֲשֶׁר בּוֹ
אַשְׁמִין וְאֶפְרֹץ
לִכְבוֹדָם שֶׁל אַחַי
הַמִּתְמַעֲטִים שֶׁלֹּא בְּעִתָּם,
שֶׁנָּפְלוּ עַל נַפְשָׁם
הָרַכָּה לְהַכְעִיס
וְעַל צֶלֶם
לִבָּם.
בַּשָּׁעוֹת הַסְּדוּקוֹת שֶׁל הַלַּיְלָה
עֵת הַמִּעוּט הוֹלֵךְ וּמִתְעַבֶּה,
הָאָדָם בְּאָדָם
קוֹרֵא בִּשְׁמִי, סָמוּךְ יוֹתֵר,
חוֹרֵץ בִּי וְאֵינוֹ מַרְפֶּה.
אָזְנִי עֲמוּסָה, אֲטוּמָה לַשַּׁוְעָה,
וּבְכָל זֹאת אֵינִי יְשֵׁנָה.
דְּמוּת תּוֹעָה, בּוֹאִי,
אֲנִי נוֹזֶלֶת
רַחֲמִים.
פורסם לראשונה ב'משיב הרוח'.
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
