הִגַּעְתִּי לַכִּשָּׁלוֹן הַמְפֹאָר וְהֶחֱלַטְתִּי לִפְתֹּחַ אֶת הַמְּגֵרָה
כִּי מִי יוֹדֵעַ מָה אֲגַלֶּה בְּתוֹכָהּ?
בֶּטַח אֲגַלֶּה יַלְדָּה עִם קוּקִיּוֹת שֶׁחוֹלֶמֶת לִהְיוֹת נְסִיכָה בָּאַגָּדוֹת
יַלְדָּה שֶׁחוֹשֶׁבֶת שֶׁהַחַיִּים יְחַיְּכוּ לְכָל מָקוֹם שֶׁבּוֹ הִיא דּוֹרֶכֶת
יַלְדָּה שֶׁבְּטוּחָה שֶׁפֵיַת הַשִּׁנַּיִם מְבִיאָה מַתָּנוֹת
וְשֶׁיְּלָדִים בָּאִים מֵחֲסִידוֹת
יַלְדָּה שֶׁיּוֹדַעַת שֶׁהִיא יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת הַכֹּל
וְרַק מְחַכָּה לַיּוֹם שֶׁבּוֹ תִּהְיֶה גְּדוֹלָה
וְתוּכַל לְמַמֵּשׁ אֶת כָּל חֲלוֹמָהּ
"אִם לֹא תֹּאכְלִי אֵיךְ תִּגְדְּלִי?" הֵם אָמְרוּ
וְהִיא רַק רָצְתָה לִגְדֹּל וְלִגְדֹּל
אָז לֹא הִפְסִיקָה לֶאֱכֹל
אָכְלָה רֵיקָנוּת עִם קֻרְטוֹב בְּדִידוּת, טָעֲמָה מֵהַצְלָחָה מְהֻסֶּסֶת
וְזוּגִיּוּת מֻחְמֶצֶת.
עַד שֶׁשָּׂבְעָה וּפָתְחָה אֶת הַמְּגֵרָה
כְּדֵי לִפְגּשׁ אֶת עֲבָרָהּ
וְגִלְּתָה אָבָק שֶׁל חֹסֶר הַגְשָׁמָה
מָלֵא בְּדִמְיוֹן יְצִירָתִי,
וּבְלִי בִּקֹּרֶת אַחַת, גַּם לֹא בּוֹנָה.
עִם חֲלוֹמוֹת בְּלִי צִינִיּוּת
וְאֵינְסְפוֹר קַרְנֵי אוֹר שֶׁמְּפַזְּרוֹת טוּב לְכֻלָּם.
רַק יַלְדָּה אַחַת קְטַנָּה עִם קוּקִיּוֹת
שֶׁלֹּא יָדְעָה מָהֵן אַכְזָבוֹת.
מְאַמֶּצֶת אוֹתָהּ אֲנִי לְחֵיקִי
וּמַבְטִיחָה לָהּ שֶׁאֲנִי מוֹצִיאָה אוֹתָהּ מֵהַמְּגֵרָה
כִּי שָׁם הִיא נִרְקֶבֶת
וּבְלִבִּי,
הִיא מְפִיצָה תִּקְוָה
וְעוֹשָׂה אוֹתִי רְעֵבָה.