טבע דומם

לֹא לָקוּם.
לֹא לַעֲזֹב אֶת הַחֶדֶר.
לֹא לָצֵאת מִפֶּתַח הַבַּיִת, לא לִפְתֹּחַ
חַלּוֹן לְרוּחַ זְהֻבָּה שֶׁתַּבְרִישׁ אֶת פָּנַי.

לֹא לְהָרִים אֶת הַטֵּלֵפוֹן. לא לְחַיֵּג אֶת הַמִּסְפָּר
לְהַמְתִּין לְמַעֲנֶה אוֹ לְנַתֵּק לְמִשְׁמַע קוֹל
לֹא לְהִכָּנַע לַמּוּעָקָה הַנּוֹלֶדֶת מִן הַשֶּׁקֶט

לֹא לַחֲצוֹת אֶת הַגְּבוּל. לֹא לְהֵעָנוֹת לִשְׁרִיקַת הַזְּמַן
הַמַּזְנִיקָה לָצֵאת, לְפַלֵּחַ מֶרְחָק בִּתְנוּפַת הַחַי וְהָרוֹטֵט.
לֹא לַעֲצֹר לְרֶגַע עַל סַף דַּלְתְּךָ וּלְהַקִּישׁ
בְּאֶגְרוֹף מְהֻסָּס וְגוּף מִשְׁתּוֹקֵק.

לְהִתְאַפֵּק. לְהִסְתַּפֵּק בַּנְּשִׁימָה הַחַמָּה
בַּמַּגָּע הַשָּׁקֵט שֶׁל כַּף יָדִי עַל חָזִי הָעוֹלֶה וְיוֹרֵד
לְהִתְאַפֵּק. לְפַזֵּר אֶת הַכְּמִיהָה
לְהִשָּׁאֵר בַּחֶדֶר הַמּוּאָר לְמֶחֱצָה
שֶׁחַלּוֹן מְמַסְגֵּר בּוֹ חֲצִי יָרֵחַ

כְּאִלּוּ הָאַהֲבָה אֵינָהּ בַּת עֲרֻבָּה שֶׁנִּשְׁבְּתָה בְּיָדֶיךָ.

כְּאִלּוּ הִיא מַמָּשׁ
אֲרוּגָה בֵּין קִירוֹת הַחֶדֶר הַזֶּה,
מְגַרְגֶּרֶת כְּמוֹ הַחֲתוּלָה, הַמִּתְכַּרְבֶּלֶת
כָּעֵת לְמַרְגְּלוֹתַי.

מתוך הספר אם כל זה ממש, בהוצאת טנג׳יר (2022)