הַבּוּמִים שֶׁל יֵרוּט טִילֵי הַקָּסָאם
בַּשָּׁמַיִם הַבּוֹעֲרִים לִפְנוֹת עֶרֶב
מִתְעַרְבְּבִים בְּעָצְמַת הַפִּיצוּצִים
שֶׁל הַזִּקּוּקִים בְּיוֹם הָעַצְמָאוּת.

שְׁנֵיהֶם מְזַעְזְעִים אֶת גּוּפְךָ,
עֵינֶיךָ נְשׂוּאוֹת הַשָּׁמַיְמָה,
מְחַפְּשׂוֹת הֶבְזֵקֵי פִּיצוּצִים,
תָּרוֹת אַחַר כּוֹכְבֵי הַתִּקְוָה.

הַקַּרְקַע נִרְעֶדֶת תַּחַת רַגְלֶיךָ,
יָדֶיךָ מִתְכַּסּוֹת בִּרְסִיסֵי טִילִים –
אוֹיֵב אוֹ יֵרוּט?
חָזְךָ מוּגָן מִפְּנֵי הָמוֹן מוּסָת.

נִשְׁמָתְךָ מְבַקֶּשֶׁת חִסּוּן לַנֶּפֶשׁ
מִפְּנֵי מַגֵּפָה פּוֹלִיטִית, הַמּוֹתִירָה
נִיצוֹצוֹת כָּבִים, אַזְעָקוֹת מַחֲרִידוֹת
וְצִלּוּמֵי סֶלְפִי עִם אֵשׁ הַשִּׂנְאָה.