"שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ד') 'לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ'; חַטָּאת רוֹבֶצֶת אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא חַטָּאת רֹבֵץ, בַּתְּחִלָּה הוּא תַּשׁ כִּנְקֵבָה, וְאַחַר כָּךְ הוּא מִתְגַּבֵּר כְּזָכָר" (בראשית רבה, פרשה כ"ב פסקה ו')

וְלֹא הָיִינוּ כְּאַחִים.
וְלֹא אָמַרְתָּ:
קְחִי אֶת הַשָּׁמַיִם וַאֲנִי אֶת הָאָרֶץ
אוֹ קְחִי אֶת הָאָרֶץ שֶׁאֵינֶנָּה טוֹבָה לְמִרְעֶה
וַאֲנִי אֶת הַנָּשִׁים.

אֲבָל אֶת פִּקְדוֹן הָאשֶׁר הַהוּא לֹא יָדַעְתִּי לִפְרֹע.

לְפִיכָךְ תָּמִיד
קָצֶה מְשֻׁנָּן שֶׁל עָתִיד מִתְמַשֵּׁךְ
בֵּין עֵינַי כְּאוֹת קַיִן
לְזֵכֶר הַפֶּתַע הַמָּתוֹק הַהוּא בּוֹ –
הֲבֵל הֲבָלִים שֶׁלִּי –
יָדִי שֶׁאֵינָהּ מַשֶּׂגֶת אוֹתְךָ
לְרֶגַע הִתְאָרְכָה לָהּ בַּשָּׂדֶה