עוֹד לֹא יָצָאתִי הַחוּצָה לָעוֹלָם
אֲנִי רַק שׁוֹלַחַת יוֹנֵי בַּר לְבָנוֹת
לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת
וְהֵן חוֹזְרוֹת עַם עֲלֵי זַיִת,
אֵינֶנִּי מוּכָנָה לְשָׁלוֹם.

אֵינֶנִּי מוּכָנָה לְשָׁלוֹם
אֲנִי מְחֻלֶּקֶת לִרְסִיסִים, אֲנִי
וֶאֱמֶת נַפְשִׁי וֶאֱמֶת נִשְׁמָתִי,
עָלַי לָנוּעַ לְרֶגֶל הַהִתְרַחֲבוּת
בַּתְּמוּנָה הַכְּלָלִית
שֶׁל אֱלֹהִים
קָדִימָה וַאֲנִי חַסְרַת רֹגַע, בַּסִּיבוּבִים
לִפְנֵי הַלֹּא יָדוּעַ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ.

מָה אַתָּה רוֹצֶה מִמֶּנִּי? לֶךְ לְךָ.
לֹא הוּא עוֹנֶה בְּרַכּוּת,
לְכִי אַתְּ לָךְ, הֲרֵי חִכִּית שֶׁזֶּה יִהְיֶה
בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה כָּל חַיַּיִךְ. אָז לְכִי.
זוֹ מַתָּנָה מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ. הֲרֵי
אַתְּ הָרֹעָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים, אַל תַּגִּידִי שֶׁאַתְּ
לֹא יוֹדַעַת אֵיךְ לְהִתְעַסֵּק עִם קוֹצִים.