זִיפֶיךָ צוֹמְחִים מֵעוֹר הַלֶּחִי,
מְשֻׁלָּשׁ שֶׁל סָדִין מֻנְשָׁם עַל עֶצֶם הַלֶּסֶת,
רִיסֶיךָ רוֹעֲדִים בָּרֶגַע
בּוֹ חוֹדֵר הָאוֹר אֶת צַמֶּרֶת הָאֹרֶן
אֶת הָאֲוִיר הַמַּר,
אֶת הַזְּגוּגִית,
אֶת הַחֲלוֹמוֹת הַמְסֻכְסָכִים בִּשְׂעָרִי.

הָאוֹר הַכֹּל יָכוֹל מִסְתּוֹלֵל בִּנְשִׁימוֹתֶיךָ הַכְּבֵדוֹת.
אַתָּה יָשֵׁן כְּפִי שֶׁרַק אַתָּה
יָכוֹל: סוֹפֵג אֶת הָאוֹר, מַחְלִיף אֶת תָּאֶיךָ
שָׁקוּעַ בִּבְאֵרוֹת שִׁכְחָה, מְקֻפָּל וְזוֹכֵר.

הַדָּבָר הַיָּפֶה בָּעוֹלָם הוּא גַּעְגּוּעַ,
תָּוֵי הַמִּתְאָר שֶׁל שְׁנָתְךָ.

מתוך: "צל ציפור", כרמל, 2002.