וסת

פַּעַם רִאשׁוֹנָה שָׁמַעְתִּי עַל וֶסֶת בַּקַּיְטָנָה,
יַלְדָּה מִקְּבוּצָה בּוֹגֶרֶת לָחֲשָׁה לִי סוֹד:
לְבָנוֹת גְּדוֹלוֹת יֵשׁ דָּם בַּתַּחְתּוֹנִים
גַּם לָךְ יִהְיֶה.
פָּחַדְתִּי כָּל כָּךְ
שֶׁשָּׁכַחְתִּי.

פַּעַם שְׁנִיָּה בְּכִתָּה ו',
אָחוֹת אָסְפָה אוֹתָנוּ
לְמַעְגַּל כִּסְּאוֹת צָהֹב,
סִרְטְטָה לוּחַ מַסָּע
בֵּיצִית שַׁחֲלָה,
הִשְׁחִילָה זֵרְעוֹנִים קְטַנִּים
וְצִיְּרָה בְּטוּשׁ מָחִיק
תִּינוֹק.
בְּתֹם הַשִּׁעוּר הִשְׁמַדְנוּ רְאָיוֹת,
הַבָּנִים כְּבָר יָדְעוּ הַכֹּל
אוֹ לְפָחוֹת הֶעֱמִידוּ פָּנִים,
מוֹשְׁכִים בִּרְצוּעַת הַגּוּמִי שֶׁבַּגַּב
הַשָּׁפוּף.

פַּעַם שְׁלִישִׁית לֹא הָיְתָה גְּלִידָה
רַק אִמָּא בּוֹהָה בָּרִצְפָּה
אַתְּ יוֹדַעַת…?
כֵּן יוֹדַעַת,
הָאָחוֹת
הָא יֹפִי.
חָדְשַׁיִם וָחֵצִי אַחַר כָּךְ
זֶה קָרָה, בַּלַּיְלָה, לֹא סִפַּרְתִּי.
אִמָּא הֶחְלִיפָה שְׂמִיכָה
מֻכְתֶּמֶת
לֹא אָמְרָה.

מתוך הספר עד שהפחד יצחק, בהוצאת משיב הרוח״

>>״הכתיבה הפכה בשבילי ל׳קרש הצלה׳״ – ראיון עם המשוררת אריאלה נידם-פרץ, במדור גלוית עיניים במגזין גלויה