בּוֹא אֵלַי לַטֵּף שֶׁיִּהְיֶה לִי
קַו מִתְאָר שֶׁיַּפְרִיד אוֹתִי
מִן הַמַּיִם וּמִן הָאֲוִיר וּמֵעֻמְקָם שֶׁל הַלֵּילוֹת
בָּהֶם הַנֶּפֶשׁ זָבָה זָבָה

מִקִּלּוּחֵי הָעֹנֶג הַמֻּזְרָם אֶל כַּפּוֹת רַגְלַי
אֲנִי קוֹרֵאת לְךָ בּוֹא אֲבָל גַּם לֵךְ
אַתָּה שֶׁבִּשְׁתַּיִם תְּכַסֶּה פָּנֶיךָ
בִּשְׁתַּיִם תְּכַסֶּה רַגְלֶיךָ
וּבִשְׁתַּיִם תְּעוֹפֵף

חֵי כִּפּוֹת בִּרְכַּי הַמַּהְבִּילוֹת מִתּוֹךְ הַמַּיִם –
אֲרָרָטִים וְרֻדִּים
אֲנִי מוֹדָה:
אֵין רֶגַע, אַף לֹא הַשָּׁלוּל בְּיוֹתֵר
שֶׁהוּא פָּנוּי מִמְּךָ.

הַטְּרֹפֶת הַזֹּאת אֲהוּבִי
תִּשְׁקַע וַדַּאי מָחָר אֶל קַרְקָעִית הַלֵּב
תָּנוּחַ כְּבֵדָה בֵּין לֹעֵי דָּגִים אִלְּמִים

אֲבָל עַכְשָׁו אֲנִי עוֹלָה עַל גְּדוֹתַי
מֵרֹב הֱיוֹת
וּבִמְלֹא עֵינַי אֲנִי רוֹאָה
וּכְלוּם לֹא
טַח

אוֹתְךָ הַלָּשׁ כָּעֵת מִלִּים
וּבְלִי הֶרֶף מוֹדֵד אֶת הַמֶּרְחָק מִן הָאֵין שֶׁאֵין
נוֹכֵחַ מִמֶּנּוּ

לִכְבוֹדְךָ אֲנִי לוֹחֶשֶׁת אֶת הַמִּלָּה יַנְשׁוּף
כִּי אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת מַה שֶּׁזֶּה עוֹשֶׂה לִי בַּשְּׂפָתַיִם.