זֶה לֹא שֶׁאֲנִי לֹא־אוֹהֶבֶת לְקַלֵּחַ וּלְהַרְדִּים
זֶה לֹא שֶׁאֲנִי לֹא־אוֹהֶבֶת לָקַחַת לְגַן הַמִּשְׂחָקִים
זֶה לֹא שֶׁאֲנִי מְיֹאֶשֶׁת מִלָּקוּם אֵלַיִךְ שׁוּב
זֶה לֹא שֶׁאַתְּ רַכִּיכָה בְּלִי יְכֹלֶת שֶׁל לָזוּז

זֶה לֹא שֶׁאֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁצָּרִיךְ לִישֹׁן כַּהֹגֶן
זֶה לֹא שֶׁדֵּיט עִם בַּעְלִי חַיָּב־חַיָּב לִהְיוֹת עֹגֶן
זֶה לֹא שֶׁאַתְּ בִּכְלָל־לֹא־מוֹקִירַת־תּוֹדָה
זֶה לֹא שֶׁבְּעֵינַי אַתְּ לֹא חֲמוּדָה

לְהֵפֶךְ,
כָּל הַפְּעֻלּוֹת הַלָּלוּ יוֹתֵר מִמְּהַנּוֹת
לִהְיוֹת אִמָּא, עֲבוּרִי, זוֹ פִּסְגַּת הַשְּׁאִיפוֹת.
אֲנִי מַעֲרִיכָה אֶת הַזְּכוּת,
מִתְרַגֶּשֶׁת מִכָּל חִיּוּךְ,
אֵלּוּ רְגָעִים קְטַנִּים שֶׁל אשֶׁר –
בְּאִי שֶׁל בְּדִידוּת.

אֲבָל כָּל זֶה לֹא אוֹמֵר שֶׁאִי־אֶפְשָׁר לְהִתְלוֹנֵן,
אָז תַּפְסִיקוּ לַחְשֹׁב שֶׁאֲנִי סוֹבֶלֶת,
כִּי זֶה מְעַצְבֵּן.