לֹא עָנִיתָ וַאֲנִי מְנַסָּה לֹא לִדְאֹג.
מַה יָּכוֹל לִהְיוֹת, דַּמְיֵן שֶאֲנַחְנוּ
כּוֹכְבֵי פְרִינְג', אַתָּה צָרִיךְ לַעֲלוֹת
לַנַּמְבֶּר שֶׁלְּךָ, גֶּשֶם מַצְלִיף בַּקִּירוֹת,
הָאוּלָם חַם וְצָפוּף וּמוּכָן
לִקְרָאתְךָ, דַּמְיֵן שֶׁפָּנַי לְבָנוֹת,
אֲנִי מְמַלְמֶלֶת אֶת הַשּׁוּרוֹת שֶׁלִּי,
אֲנִי רוֹקֶדֶת עִם הֶחָבֵר שֶׁלְּךָ
עַל הַבָּמָה, אַתָּה צָרִיךְ לִהְיוֹת כָּאן
לַקֶּטַע הַבָּא, אוֹטוֹטוֹ הַפְסָקָה,
לֹא עָנִיתָ לִפְנֵי כֵן, שָׁלַחְתִּי לְךָ
הוֹדָעָה.
אֲנָשִׁים זָזִים בַּכִּסְאוֹת
בִּמְבוּכָה, אֲנִי מְשַׂחֶקֶת
גַּם אֶת הַתַּפְקִיד שֶׁלְּךּ,

זֶה מַחְתַּרְתִּי, זֶה קַבדָרֶט,
הַכַּרְטִיסִים נִמְכְּרוּ מֵרֹאשׁ,
זֶה רָץ כְּבָר שָׁנִים, זְרוֹעוֹתַי
חֲלָקוֹת וְרַכּוֹת כְּמוֹ טַלְק,
פָּנַי מְמֻסְגָּרוֹת
בִּדְאָגָה אִמָּהִית, מִיתִית,
מַחְסִירַת
שֵׁנָה, וּבְלִי לָדַעַת אֵיךְ
אֲנִי מַמְשִׁיכָה,

אֲנִי מְדַגְמֶנֶת אֱמוּנָה,
לְעֵינַי קוֹרְאִים אֱמוּנָה,
לְפִי קוֹרְאִים אֱמוּנָה, לְשִׁירַי
קוֹרְאִים אֱמוּנָה, כָּל
כָּךְ אֲנִי דּוֹאֶגֶת לְךָ, מָה אֶפְשָׁר
לַעֲשׂוֹת, בְּשָׁכְבִי וּבְקוּמִי
אֱמוּנָה, אֲנִי צוּר, אֲנִי
הַיְשׁוּעָה בְּהֵעָדֶרְךָ.

עוֹד מְעַט הַקֶּטַע שֶׁבּוֹ אַתָּה
מֵרִים אוֹתִי מֵעַל לָאֲדָמָה
וְאֶת זֶה, אֶת זֶה
אֲנִי בֶּאֱמֶת
לֹא יְכוֹלָה
לַעֲשׂוֹת לְבַד.