לְבַקֵּר אֶת אַבָּא בַּדִּירָה שֶׁלּוֹ בַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת, 
הָיָה בִּשְׁבִילִי, בִּמְיֻחָד בְּרֶגַע הַפְּרֵדָה שֶׁעַד לַפַּעַם הַבָּאָה, 
כְּמוֹ לִהְיוֹת יְשׁוּבָה עַל רַכֶּבֶת הָרִים 
שֶׁהֻכְרַחְתִּי לָשֶׁבֶת בָּהּ, 
כְּשֶׁהָרַכֶּבֶת עוֹשֶׂה אֶת דַּרְכָּהּ בָּעֲלִיָּה – הָאִטִּית, 
וְשֶׁיּוֹדְעִים שֶׁמְּקָרֶבֶת אוֹתְךָ אֶל הַצְּנִיחָה הַמְהַפֶּכֶת, 
הַפִּתּוּלִים הָאַלִּימִים וְלוּלְאַת־הָעֲנָק הַמְּטִילָה אֵימָה; 
כְּשֶׁהָאֲחִיזָה, הַחֲזָקָה־מִמֵּילָא בְּמַעֲקֵה הַבְּטִיחוּת, 
מִתְהַדֶּקֶת עוֹד יוֹתֵר 
וְהָעֵינַיִם רוֹצוֹת לְהֵעָצֵם 
כְּדֵי לֹא לִרְאוֹת אֶת הָרֶגַע שֶׁבּוֹ קוֹרֶה הַשִּׁנּוּי 
וְהַגּוּף הוֹלֵךְ לְהִזָּרֵק בָּאֲוִיר 
וְלִהְיוֹת מוּטָח בַּקְּרוֹנִית.
הִנֵּה עוֹד מִפְגָּשׁ, 
וְעוֹד חִבּוּק לְשָׁלוֹם, 
וְעוֹד מִפְגָּשׁ וְעוֹד חִבּוּק לְשָׁלוֹם; 
וְכָל חִבּוּק יָכוֹל לִהְיוֹת זֶה שֶׁעֲצִימַת הָעֵינַיִם שֶׁבּוֹ 
תִּהְיֶה זוֹ שֶׁאַחֲרֶיהָ נוֹפְלִים.
כָּל חִבּוּק יָכוֹל לִהְיוֹת הָאַחֲרוֹן.