שמואל מוניץ

אַף פַּעַם זֶה לֹא עוֹרֵר בְּךָ חֲשָׁד? / כַּמָּה פְּעָמִים זֶה קָרָה? / אַתָּה לֹא מַצְלִיחַ לְהִזָּכֵר?

חָשַׁבְתִּי, מֻתָּר לִפְעָמִים לֹא לַחְשֹׁב. / סְפֵקוֹת שֶׁהָיוּ בִּי הִתְחִילוּ לִנְשֹׁב, / בָּעַרְתִּי, הָפַכְתִּי קָרְבַּן חֲגִיגָה.

קִירוֹת הַגֶּבֶס הַדַּקִּים, שֶׁאֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ דַּרְכָּם / בֶּכִי אוֹ צְחוֹק אוֹ נְחִירוֹת לַיְלָה, / לֹא יַעַמְדוּ בִּפְנֵי רַעַשׁ הָעֶלְבּוֹן הַזֶּה.

הַאִם אֵלֶּה יָדַי שֶׁלִּי / שֶׁנָּגְעוּ לָרִיק, אוֹ יְדֵי זָר / שֶׁזָּרְעוּ בֶּהָלָה?

בָּטַחְתִּי בָּעֲרָפֶל. / הִרְגַּשְׁתִּי כְּמַשְׁפֵּךְ שֶׁאֵין / שׁוּם פֶּרַח שֶׁרוֹצֶה בּוֹ.

תִּהְיוּ זִקְנֵי הַשֵּׁבֶט, שַׂקִּים שֶׁל עוֹר וּמַחְשָׁבוֹת / אוֹחֲזִים בְּמַטֵּה הַהִיסְטוֹרְיָה, שְׂבֵעֵי לֵילוֹת כְּיָמִים

עַל קַרְקָעִית שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִסְדֹּק / הָיִיתִי מוּטָל, מְצַלְצֵל

גַּם יְשִׁיבָה לְצִדֵּךְ עַל כִּסֵּא אֲרֹךְ רַגְלַיִם / לֹא תִּשְׁבֹּר אֶת הַמָּצוֹר

רְאִי, הַחֶדֶר רֵיק כִּמְעַט. / זוֹ דִּירָה שֶׁאִישׁ אֵינוֹ רוֹצֶה לִקְנוֹת,

זֶה אֲנִי שֶׁגָּזַר עַל עַצְמִי אֶת כָּל זֶה.

הַדֶּלֶת חוֹרֶקֶת, הַדַּעַת נִטְרֶקֶת. / אֱלֹהִים לֹא רָצָה לְהָנִיחַ לִי