איריס שני

כְּבָר אָז יָדַעְתִּי שֶׁעוֹנַת הָרַחֲצָה תִּהְיֶה קְצָרָה בִּמְיֻחָד / וּלְאַחֲרֶיהָ יַמְתִּינוּ לִי הֶחֳרָפִים, קָשִׁים כְּאֶגְרוֹף, / שָׁנָה אַחַר שָׁנָה.

הַאִם אָשׁוּב לִהְיוֹת מִי שֶׁהָיִיתִי / אוֹ שֶׁמָּא הִגַּעְתִּי אֶל הַתַּחֲנָה הַסּוֹפִית? / זָכוּר לִי כֵּיצַד נֶעֶצְרוּ הָרַגְלַיִם / בַּמִּשְׁעוֹל הַצַּר וְאַהֲבָה נִסְּתָה אוֹתִי.

אַחֲרֵי הַפְּרֵדָה / הָיָה הַקּוֹל בִּמְקוֹם הַגּוּף. / אַחַר־כָּךְ הָפַךְ לְתַמְצִית בְּדַרְגָּה שְׁנִיָּה, / כְּמוֹ הַרְחָקַת עֵדוּת, מַמָּשׁוּת גְּנוּזָה / אוֹ טְיוּטָה הַמְּנַסַּחַת אוֹתְךָ / בִּלְעָדֶיךָ, / מִתּוֹךְ עָצְמַת הַהַכָּרָה.

יֶלֶד פּוֹסֵעַ בַּגַּן עִם אָבִיו / וּמַפְצִיר בּוֹ לְהוֹשִׁיט יָדוֹ / אֶל תּוֹלְדוֹת הַדְּבָרִים כֻּלָּם, / שֶׁמָּא יֹאבְדוּ וְיִשְׁתַּכְּחוּ מִלֵּב, / אַךְ לַשָּׁוְא.