חוֹזֶרֶת אַחֲרֵי יוֹם אָרֹךְ בָּעֲבוֹדָה,
שְׁחוּקָה וּרְצוּצָה,
פְּרוּסָה לַחֲתִיכוֹת עַל הַסַּפָּה,
גּוֹלֶלֶת פֵיסְבּוּק וְצוֹפָה בְּכַתָּבָה.
מִתְנַתֶּקֶת. אַתְּ קוֹרֵאת לִי.
אֲנִי קָמָה. מְכִינָה אֲרוּחַת עֶרֶב.
אַתֶּם רָבִים, אֲנִי כּוֹעֶסֶת,
חוֹתֶכֶת יְרָקוֹת וּמַגִּישָׁה.
חוֹזֶרֶת לַסַּפָּה לִשְׁקֹעַ שׁוּב.
אַתְּ לְיָדִי, רוֹדֶפֶת אַחֲרֵי כֶּלֶב, וַאֲנִי
שׁוֹמַעַת אֶת עַצְמִי שׁוֹאֶגֶת,
חַיָּה פִּרְאִית בּוֹקַעַת מִגְּרוֹנִי – 
אַתְּ מִתְכַּוֶּצֶת, נְבוֹכָה:
"רַק חִבּוּק לִפְנֵי הַשֵּׁנָה".
אֶת זֶה אֲנִי עוֹד יְכוֹלָה.