במלון הניצולים בחדרה

1

הֵם מְסַפְּרִים עַל הַזְּוָעוֹת
הַכְּאֵב, הָאֵימָה, מַרְאֵה הַגּוּפוֹת
חוֹל מִשְׁתַּבֵּר בִּשְׂפָתָם
וּמֶלַח וְעֶצֶב

אֲנִי מְאַמֶּצֶת קְצָווֹת שֶׁל קֶשֶׁב
מְנַסָּה לְאַחוֹת
לְפַלֵּס נָתִיב אֶל אָגְנֵי הַכּוֹחַ
לִקְרֹעַ צֹהַר אֶל חַדְרֵי בִּטָּחוֹן
לִרְאוֹת בְּסִתְרֵי מַדְרֵגָה

וְיֵשׁ לִיצֹר קֶשֶׁר עִם עוֹלָם שֶׁהָיָה
לִפְנֵי שֶׁנִּשְׁבַּר עִם שַׁחַר בְּיוֹם שַׁבָּת שִׂמְחַת תּוֹרָה
אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ.

הַיָּם מֵשִׁיב אֵלֵינוּ אַדְווֹת וְקֶצֶף
וְרֵיחַ דִּבְרֵי הַיָּמִים

2

זֶה מִצְטַבֵּר אֶצְלוֹ בַּסַּרְעֶפֶת. מִצְטַבֵּר בַּלֹּעַ, בָּעֹרֶף, בַּטַּבּוּר.
זֶה שׂוֹרֵף לוֹ בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת הַנְּטוּשִׁים
בַּכִּיבִים הַיְּשָׁנִים וּבְפִצְעֵי הַלַּחַץ.
זֶה נִקְוֶה בַּאֲרֻבּוֹת הָעֵינַיִם הַשְּׁקוּעוֹת.
הוּא מִתְפַּלֵּל לְקֶשֶׁת, קוֹרֵא לַגֶּשֶׁם שֶׁיָּבוֹא
חֲסִידוֹת רִאשׁוֹנוֹת מִתְכַּוְּצוֹת עַל הַכַּוֶּנֶת.
הוּא יוֹרֶה
הוּא חוֹבֵק
יָדָיו אֱמוּנָה

הוּא מְקַוֶּה לְחֹרֶף שׁוֹפֵעַ
שֶׁיַּבְרִיךְ עַגְבָנִיּוֹת וְיִשְׁטֹף אֶת עֲצֵי הָאָבוֹקָדוֹ
שֶׁיְּאַוְרֵר אֶת הָרֶפֶת הַגּוֹעָה
כָּל כָּךְ גּוֹעָה
בַּלַּיְלָה
בַּמָּלוֹן הַמִּתְגַּבֵּהַּ עַל הַחוֹף

3

אֲנִי מַסְבִּירָה אֵיךְ לְבַצֵּעַ נְשִׁימָה
מַרְגִּיעָה. נִשְׁמִי מֵהָאַף וְנִשְׁפִי אֲרֻכּוֹת
שַׁחְרְרִי אֶת הַכְּאֵב לְזַמֵּן נֶחָמָה
אֲנִי לוֹחֶשֶׁת וּמַדְגִּימָה.

וּבְסִתְרֵי הַשִּׂיחָה הַדְּבוּרָה
מִתְנַסְּרִים גַּבֵּי הַסֶּלַע
פְּלָגִים נוֹטְפִים מַיִם.
אֲנִי רוֹאָה
פָּנֶיהָ הַבְּרוּרוֹת לְעֻמָּתִי
פָּנַי הַנִּפְרָשׂוֹת לְעֻמָּתָהּ.

חוּט שָׁנִי נִמְתָּח בֵּינֵנוּ
מַכְלִיב קִרְעֵי הַלֵּב.