מְסֻדָּרִים בְּזוּגוֹת, קַו אֲנָכִי
(כָּךְ נִבְרֵאנוּ).
סְפוּנִים בְּתוֹךְ תֵּבָה פְּרָטִית
מְלַהֲגִים תְּהִיּוֹת צְעִירוֹת
אוֹדוֹת הַמַּבּוּל שֶׁמִּתְקָרֵב.
מְרִיחִים אוֹתוֹ בַּשִּׁנּוּיִים הַקַּלִּים
שֶׁל הַמֶּזֶג, הָאֱמוּנוֹת שֶׁמִּתְוַסְּפוֹת,
שִׁכְחָה אֲרָעִית שֶׁמְּבַקֶּרֶת.

מָה נַסְכִּין לָקַחַת אִתָּנוּ שֶׁלֹּא יִוָּתֵר מֵאָחוֹר?
וּמָה נַשִּׁיל מֵעַצְמֵנוּ מִתּוֹךְ חֵרוּת
שֶׁל שְׁאֵרִים?

אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת לָצֵאת אֶל הַסִּפּוּן
לַחֲזוֹת בִּקְרִיעַת הַשָּׁמַיִם
הָאֲבֵלִים עַל הַנּוֹתָרִים
לְהִשָּׁטֵף בִּדְמָעוֹת
לִכְאֹב אֶת לֶכְתְּךָ